גשמי ברכה נד

מסתיר ומכסה מאחריו. וע' ברכות ח' ב'. הביא רש"י הלשון "אזנים לכותל" בשם "אמרי אינשי". ולפלא, שהוא לשון חז"ל במ"ר כאן ובס"פ אמור: יא. כ) תן חלק לשבעה וגו'. במ"ר, תן חלק לשבעה. אלו שבעת ימי חג הסכות. וגם לשמונה - לשמיני עצרת. ופירש"י כאן, דאיירי לענין קרבנות החג שיביאו גם בשמיני עצרת אעפ"י שהוא עצרת של חג הסכות. אמנם אין מתבאר לפי זה איך יתכלכל סוף הפסוק. כי לא תדע מה רעה יהיה על הארץ. מה שייכות והמשך זה לתחלת הפסוק ולענין קרבנות: ונראה בזה. כי ברש"י סוף פרשה פנחס (כ"ט י"ח) כתב בשם מדרשים. כי במשך שבעת ימי חג הסכות היו בסך הכולל במספר תשעים ושמונה. ומכוונות לכלות תשעים ושמונה קללות שבמשנה תורה. בתוכחה בפ' תבא. עכ"ל. והנה יש להעיר. דאלה הצ"ח קללות מפורשות בענינן. אבל הן יש שם עוד מכה אשר לא כתובה בספר". וא"כ הלא צריך קרבן לכפר כנגד מכה זו וצ"ל, דהקרבן של שמיני עצרת בא כנגד מכה זו. והנה החילוק שבין הצ"ח קללות למכה זו אשר לא כתובה בספר התורה הוא. אלה הצ"ח מפורטים בשמותיהם ועניניהם. ולא כן המכה אשר לא כתובה לא נודע ענינה. ואיזו רעה תוכל לבא לרגלה. והנה, כאמור, כנגד מכה זו בא קרבן בשמיני עצרת: ולפי זה יהי' המשך לשון הפסוק עפ"י הדרש שברש"י שהבאנו דאיירי לענין קרבנות. תן חלק כלומר, קרבן לשבעת ימי החג כנגד הקללות המפורשות בתוכחה. וגם לשמונה, לשמיני עצרת, הביא קרבן כנגד "המכה אשר לא כתובה בתורה". אשר אותה לא תוכל לידע מה רעה יהי' על הארץ לרגלה. ולכן תביא על זה קרבן לכפר ולהגן: (ד) שומר רוח וגו'. פירש"י, שומר רוח, ממתין ומצפה עד בוא הרוח. לא יזרע. משום דפעמים ממתין ואינו בא. ורואה בעבים. נותן עיניו בעבים וכשרואה אותם קודרים ירא לקצור מפני הגשמים. ההוא לעולם לא יקצור. לפי שירא תמיד. עכ"ל. ולולא דבריו אפשר לפרש עפ"י מ"ש בתענית ד' ב'. דשני מיני רוחות ושני מיני עבים יש. יש רוח מצויה והוא טוב לשדות. ויש רוח שאינה מצויה והוא מקלקל השדות. וכן יש שני מיני עבים. יש עבים הבאים לפני המטר והם טובים. ויש עבים הבאים לאחר המטר והם רעים. ואמר כאן, כי זה ששומר להבחין ברוחות איזה טוב ואיזה רע. וכן בעבים. ההוא לא יזרע ולא יקצור. כי קשים להבחין ערך תכונתם האמתית. ובין כה יטרד בהשקפותיו ולא יעשה חיל במלאכת השדה: (יא) והסר כעס וגו'. במדרש, אמר רבי לוי, כל המתגאה הוא כועס, וכל הכועס הוא טפש. - טעם הדבר שכל המתגאה כועס פשוט. משום דנראה לו שאין חולקין לו כבוד כפי הראוי לו לפי דעתו. וכועס על זה. וטעם כל הכועס הוא טפש יליף בגמרא פסחים ס"ו ב' מפסוקים שונים: ועפ"י דרשה זו יתבאר היטב מה שהבבליים מכונים בשם "טפשים". בבלאי טפשאי (פסחים ל"ד ב' וביצה, ט"ז א' ועוד). משום דאמרו על הפסוק דפ' תבא. ונתן לך ה' לב רגז. דפסוק זה בבבליים איירי. שהם תמיד