גשמי ברכה נא

כן קשה. איך כתיב וימת מלך מצרים. והו"ל לכתוב וימת פרעה. ולכן דריש. דהלשון וימת הוא רק על דרך השאלה למצורע. כפי שנתבאר: י) ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן עשו וגו' אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה על כן מלא לב בני האדם בהם לעשות. - בתלמוד מס' גיטין (נ"ז ב') אמר, אל תקרא קבורים אלא קבוצים (בחלוף זמשר"ץ שהם ממוצא אחד, מן השינים). ואל תקרא וישתכחו אלא וישתבחו (בחלוף אותיות בכל"ם). והבאור הוא. דהרשעים מתנשאים לחטוא בכל קודש ומקדש מפני שרואים שאין נענשים בחטאם. ועל כן מתקבצים ומשתבחים במעשיהם. ובאמת סבת אחור עונשם הוא מפני שאם הי' הרשע נענש תיכף לעשותו הרע. וכמו סם המות המכלה את אוכלו תיכף. אז בודאי היו בני אדם נמנעים מלעשות רע. כמו שיראים מסם המות. ובאופן כזה הלא לא היתה הבחירה ביד האדם למעשיו והן הקב"ה הטביע את עולמו שחפצי שמים יהיו כולם ברשותו החפשי ובבחירתו של האדם. וכמ"ש. הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ולכן הוא מאריך אף לעונשם. כדי שיחזיקו בבחירתם. וסוף עונשם לבא: וזהו שאמר כאן. כי על כן מתקבצים רשעים ומשתבחים במעשיהם נגד כל קודש. יען אשר אין פתגם מעשה הרעה נעשה מהרה (פתגם הוראתו. פסק דין. משפט חרוץ. כמו באסתר א' כ'. ונשמע פתגם המלך). כלומר שהעונש אינו בא מהר. ועל כן מלאם לבם לעשות רע. אבל באמת סוף העונש לבא: (טו) אין טוב לאדם וגו'. ראה לפנינו למעלה בפ' אין טוב באדם וגו' (ב' כ"ד): ט. (ד) כי מי אשר יבחר וגו'. בירושלמי ברכות פ"ט ה"א. אמר ר' יוחנן, יבחר כתיב (כי הקרי יחבר). אל כל החיים יש בטחון. שכל זמן שאדם חי יש לו תקוה. ומכיון שמת אבדה תקותו. דכתיב (משלי י"א) במות אדם רשע תאבד תקוה. ע"כ. והבאור הוא. שכל זמן שאדם חי יש לו תקוה לבחור בחיים ע"י שישוב בתשובה. ואפילו רשע. משאין כן כשמת. וסמיך זה על הפסוק שלפנינו עפ"י הכתיב אשר יבחר אל כל החיים יש בטחון. ומלשון ובחרת בחיים (פ' וילך): ובבבלי עירובין (כ"א ב') בא ענין זה בסגגון אחר. שדרשו שם על הפ' דירמיה קכ"ד) והנה שני דודאי תאנים טובות ורעות. ודרשו, טובות אלו צדיקים. רעות אלו רשעים. ושמא תאמר אבד סברים (תקותם) ובטל סכוים (הגנתם וחסותם), מלשון סכות לראשי (תהלים כ"ד). ת"ל (שה"ש ז') הדודאים נתנו ריח. אלו ואלו עתידים ליתן ריח. ע"כ. והכונה בדרש זה קרובה לענין אגדה הנזכרת מירושלמי. לחזק נכשלים שלא יפול לבם עליהם לחשוב. כי אין להם עוד תקוה ותקומה. וע"י כן ידחו הלאה עמוק עמוק בחטא. אך ידעו כי עוד לא אבדו דרך. ואם אך ישובו יש תקוה לאחריתם. ובבאורנו לשה"ש (ז' י"ד) ובספרנו מקור ברוך כתבנו עוד מזה: