גשמי ברכה נ

שהוא נקרא איש. ונקראת היא בשם זה. בחתימת סימן נקבה. וכמו כל בעלי החיים: איל - אילה. גמל - גמלה. חמור - חמורה. כבש - כבשה. סוס סותה. פרה פרה. ועוד כהנה. אך בא הכתוב להוציא. שאעפ"י שמכיון ששמו אדם הי' צריך לקרות לה "אדמה" כמו שנחשבו השמות למעלה, אך מפני שהיא לא נבראה מאדמה לא יתיחש לה שם זה. ובא הכתוב לפרש שרש שם אשה ולשלול שם "אדמה": ח. (ב) אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלהים. יש לפרש הכונה מהמשך לשון זה. כי אל יאמר אדם. בודאי אשמור פי מלך מפני שייראתי מעונש בעברי על דבריו. יען כי מזה יתחייב. כי במקום ובאופן שבטוח שמעשיו לא יגיעו למלך וממילא לא יענש. אז לא יהי' מוכרת עוד לשמור דבריו - על זה אמר כאן. אני פי מלך שמור. ולמה כן. מפני שזה חובה על דברת שבועת אלהים. שכן צוה ה'. ואם כן אני מחויב לשמור בכל מקום ובכל זמן. יען כי מה' לא יסתר גבר: וענין השבועה שאמר. י"ל. דמוסב על מ"ש במס' כתובות (קי"א.) שלש שבועות השביע הקב"ה את ישראל. ואחת מהן - שלא ימרדו באומות וראש כל אומה הוא המלך. ומזה הטעם אמרו (אבות פ"ג מ"ב) הוי מתפלל בשלומה של מלכות וכו'. ואמר "של מלכות" לכלול את כל מנהיגי המלוכה הבאים מכח המלך. וגם את אלה המדינות אשר תתנהגנה ע"י נציבים ושרי עפ"י העם. שגם הם עוצרים בעם ומפקחים על עניני המדינה בסדרי מלכות. וענין זה כיון ירמיהו הנביא. באמרו. דרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה וגו' (ירמיה כ"ט ז'). ובדומה לבאורנו בפסוק שלפנינו יש לפרש במשלי (כ"ד כ"א) ירא את ה' בני ומלך ועם שונים אל תתערב. והבאור הוא. כי אם יראים את המלך רק מחמת שיוכל לענש. אז. במקום ובאופן שבטוח שלא יגיעו עניניו למלך לא ירא אותו. ויתחיב מזה. שיוכל להתערב עם שונים. הם המנגדים לסדרי המלוכה. ולכן אמר. ירא את ה' בני ומלך. כלומר, תירא את ה' ומלך במשקל אחד. דכמו שהיראה מה' איננו תלוי במקום ובזמן כך תהי' יראתך את המלך בכל מקים ובכל זמן ואופן. ויוצא מזה. שעם חשבון זה תהי' נאמן לעולם למלכות ועם שונים לא תתערב: (ח) ואין שלטון ביום המות. במדרש, אמר רבי לוי, קרוב לנ"ב פעמים כתיב והמלך דוד, וכיון שנטה למות כתיב ויקרבו ימי דוד (ולא המלך דוד) למות. מאי טעמא, משום ואין שלטון ביום המות. ע"כ. וכתבתי בתו"ת לפרש טעם דרשת חז"ל בפסוק דפ' שמות וימת מלך מצרים. שדרשו שלא מת ממש אלא שנצטרע. וביטא זה הכתוב בלשון וימת משום דהמצורע חשיב כמת (נדרים ס"ד ב'). (ונראה טעם ההשתוות. משום דדין המצורע לשבת בדד מחוץ למחנה (פ' מצורע). והיינו כמת השוכן מחוץ למחנה. ועל כן בתפלת משה על מרים בשעה שנצטרעה. אמר. אל נא תהי כמת): והנה לא נתבאר יסוד לדרשה זו דוימת ענינו שנצטרע. ויתבאר עפ"י הדרשה שהבאנו ממדרש. דבשעה שקרבו ימי דוד למות שוב לא מתואר בשם "מלך". משום שאין שלטון ביום המות. ואם כן כש"כ בשעת מיתה עצמה. ואם