גשמי ברכה מח

ואינו מצליח סימן יפה לו. מפני שהקב"ה אוהב תורתו ועל כן אינו מעשירי שהעשירות גורמת לבטול תורה, ע"כ. ומבואר מזה גודל מעלת למוד תורה בת"ח. והחכמים המשתקעים עצמם במסחר וקנין ולא יראו ברכה בהם ימצאו נוחם במאמר זה. כי יוכחו שהם מאהובי המקום: (ט) כעס בחיק כסילים ינוח. לשון זה בכלל קשה מאד כי הן בכללי הטבע שכל האנשים לא ינקו. אם רב אם מעט ממדה זו. ממדת הכעס ומי לנו גדול בענוה וצניעות ומדות ישרות ממשה רבינו. כתיב בי' ויקצוף עליהם משה (פ' בשלח). ויקצוף משה על אלעזר ואיתמר (פ' שמיני). ויקצוף משה על פקידי החיל (פ' מטות). וביעקב אבינו כתיב ויחר אף יעקב (פ' ויצא). ועוד מצינו מפורש, כי מי שהוא חכם ביותר כעסו מרובה. כמש"כ למעלה (א' י"ח) כי ברב חכמה רב כעס. ואיך זה נוכל להחליט כי כעס בחיק כסילים ינוח. ויותר מזה מצינו מדה זו גם בהקב"ה. ויחר אף ה' בם (ס"פ בהעלתך) כי יצא הקצף מלפני ה' (פ' קרח). ועוד כאלה: אך הנה בזה חלוק ענינו של הכסיל מהחכם ביחש מדת הכעס. כ בעוד שהחכם לא ישמור את כעסו בלבו. ולא עוד אלא שישתדל עוד לגרשו מלבו (וי"ל ע"ד רמז וסימן לזה לשון הפ' בס"פ בהעלתך ויחר אף ה' בם וילך. שהחרון אף הלך תיכף לבואו) - הנה הכסיל כשכועס. לא רק שלא ישתדל להפיצו להכעס ולגרשו מלבו ומדעתו. אך עוד עושה לו להכעס מנוח בלבו וברעיונו לאורך ימים. וזו כונת הלשון וכעס בחיק כסילים ינוח. כלומר. שהכסילים עושים לו להכעס מנוח אצלם. ובהיפך ממדת החכמים שהם עושים מנוח בהם להחכמה. כמש"כ בלב נבון תנוח חכמה. ועיין עוד מה שנכתוב בענין תכונת מדה זו להלן פרשה י"א בפסוק (י') והסר כעס מלבך. (יא) טובה חכמה עם נחלה. בתלמוד בכורות (נ"ב ב'). קרי רב חמא עלי' דרב ששת טובה חכמה עם נחלה. ופרשו רש"י ותוס' בכונת קריאה זו. טוב טעם חריפות עם נחלת הברייתות. שהי' רב ששת בעל ברייתות עכ"ל. ולא נתבאר מה ראה לייחס פסוק זה דוקא לרב ששת. כי הלא כמה וכמה חכמים היו חריפים ובקיאים כאחד. כמבואר בסוף הוריות. אבל לדעתי נראה ברור. כי עיקר הקריאה כן נסמך על סוף הפסוק "ויותר לרואי השמש". כי, כידוע, הי' רב ששת סומא (ברכות נ"ח א'). **(ויש לומר, דמטעם זה שהי' סומא הי' דורש את הלשון "בחוסר כל" (פ' תבא, בענין התוכחה) בלא שמש (נדרים מ"א א'). כי יען שהי' מוכרח תמיד לשמש שיהי' לו לעינים. חשב מניעתו לחוסר כל:)** ומפרש, דהלשון "רואי השמש" הוא כנוי לסומין בלשון יפה. מעין הלשונות "סגי נהור". "מאור עינים", שרגילין לקרות לסומא: והבאור הוא, כי עם בכלל טוב לכל חכם חכמה עם נחלה. כלומר, חריפות עם בקיאות. אך ביותר נכבד ונרגש זה לרואה השמש (לסומא). כי בעוד שהפקח יכול ללמוד מתוך הכתב ולעיין בכל עת הדרוש לו. הנה הסומא משולל מזה. ועל כן ביחוד לו טובה הבקיאות. ולפי זה נראה, דלאחר