גשמי ברכה מו

כשהם לוים מכסף החבורה. או כי יחשבו להם מתכונת רבית קטנה. (ובזמננו נקראות חבורות כאלה בשם חברות משותפות Wzajemny Kredit(Gegenseitige (Kredits Gesellschaft ומובן, שלאיש זר שלא ממנויי חברי החברה. אף כי הוא בן דתם ואמונתם לא תכון כלל הנחה זו. ואם רוצה הוא והחבורה להלוות לו מקופת החברה רשאים לקחת ממנו רבית כפי שימצאו לנכון לפניהם. ובכל אופן שהוא אין הדבר נוגע כלל לדת ולאומה והעיקר, אם הוא חבר להחברה או לא:

והנה אז בעת יציאת ישראל ממצרים ובזמן מתן תורה וכל מצות התורה ללפרטיהון ובתקופות שאחר כן היו ישראל כמו חבורה מיוחדה לעצמה. עם לבדד ישכון. והתקינו להם תקנות ותנאים איך יפרנסו ואיך יכלכלו עניני החיים ואופני הכלכלה ביניהם. ובכלל זה שלא לקחת רבית זה מזה בעת הלואה זה מזה. ולזה רמזה התורה. כי להחברים שנתאגדו יחד לא ישוכו רבית אבל לא נכרי. כלומר, מי שהוא זר ונכרי להאגודה. שלא נספח על חברתם. אבל אינו נוגע כלל לאמונה ודת. והתורה דרכיה דרכי נועם. והאמת והשלום אהבו - וכבר זכרתי מזה בספרי תו"ת. ובטעות מרה זו (לחשב השם "נכרי" לבן אומה אחרת שלא מישראל) נכשלו הרבה מבקרי ספרים - פקידים (צנזורים). ויעקמו ויעקבו כמה ענינים בתלמוד אשר חשבו שיש להם יחש עם שם זה. כמו במס' שבת (ס"ד ב') בא השם "פאה נכרית". במובן פאה (שער) של ראש אשה אחרת. לא של האשה שידובר בה בענין שם. וגם ישראלית. אבל הצנזור נבהל לשם נכרית בחשבו. כי מוסב על שם אשה מדת אחרת. וימחוק ויקבע תחת שם זה "פאה עכו"ם". וקלקל ובלבל והטעה הענין וההלכה:

(ג) אם יוליד איש מאה. תפס המספר "מאה" על דרך גוזמא. ובתלמוד מצינו המספר מאה במקום שמוכרח לומר שהוא גוזמא. כמו מאה שישבו להורות (הוריות ג' ב') ובסנהדרין איירי. כמבואר שם. וידוע, דסנהדרין היו במספר שבעים ואחד איש. ובפסחים פ"ט ב'. מאה פפי וכו' ומוכרח שם דהוא גוזמא. וכן בסוטה מ"ד ב', בר מאה פפי, ורש"י קבע שם תחת המלה מאה הרבה, ובב"ק (כ"ז ב') מאה פנדי. ועוד כאלה. וע' להלן בפסוק ו':

ומצאתי כי גם בלשונות העמים תופסים המספר מאה על דרך גוזמא. שכן בפ' שמיני (י"א מ"ב) בשם השרץ מרבה רגלים. פירש"י זה נדל (שרץ ששמו נדל) שיש לו רגלים מראשו ועד זנבו. וקורין לו בלע"ז צענטפירש. עכ"ל. ורומז אל המלה הצרפתית Cendpids אשר באורה "מאה רגלים". וכן פירש בחולין (ס"ז ב') נדל - שיש לו מאה רגלים. עכ"ל. ובאמת כפי המבואר בספרי טבעי בע"ח באו למנין ומצאו רגלים לשרץ זה במספר ל"ב לזכר ול"ד לנקבה. וכה השם צענטפודס לשון גוזמא:

(ו) ואלו חיה אלף שנים. גם בזה כמו למעלה בפסוק ג' תפס לשון גוזמא. לעשות רושם בלב הקורא. ועל דרך הלשון ערים גדולות ובצורות בשמים (פ' דברים). ומצינו עוד מספר כזה שבא בהכרח בלשון גוזמא. והוא בדניאל (ה' א') בענין המשתה שעשה בלשאצר. סיפר הכתוב כי "לקבל אלפא חמרי שתי". כלומר, במדה שאלף אנשים דרושים לשתות שתה הוא בלשאצר לבדו. וזה בודאי אין בכח אנוש. ותפס לשון גוזמא. וכן מתבאר מפסוק בתהלים (ק"ה) דבר צוה לאלף דור. וידוע דתקופת "דור" הוא שבעים שנה. כמש"כ ימי