גשמי ברכה מה

לעשיר. כלומר. אבל השובע אשר לעשיר איננו מניח לו. להעובד. לישון. כי מתרגש וכועס הוא תמיד על אשר שמן חלקו של העשיר: ויתפרש הלשון והשובע לעשיר. כמו אבל השובע לעשיר. ומצינו כמה פעמים וא"ו משמש תחת מלת הקשור "אבל" שהוא כמו "אכן". "אולם". כמו בפ' מקץ. לא אדוני ועבדיך באו לשבר אוכל. ששעורו. לא כמו שתחשוב אדוני כי מרגלים אנחנו. אבל באנו לשבור אוכל - בפ' שמיני ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא והוא גרה לא יגר. ששעורו. אף כי מפריס פרסה הוא. וזה סימן טהרה. א בל הוא גרה לא יגר. ולכן הוא טמא - בפ' עקב. כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק. והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה. למטר השמים תשתה מים. והבאור הוא. (בהמלה והארץ) א בל הארץ אשר אתם עוברים וגו' כלומר. אבל הארץ הזאת אינה כארץ מצרים. תהלים (צ"ו). כי כל אלהי העמים אלילים ו ה' שמים עשה. ששעור הלשון. כי כל אלהי העמים אלילים. אבל ה' שמים עשה משלי (י"ט). בית והון נחלת אבות ומ ה' אשה משכלת. ושעורו בית והין נחלת אבות. א בל מה' אשה משכלת. והבקי במקרא ימצא עוד הרבה כהנה. ובספרנו מקור ברוך הצעתי כמה סגולות אשר לאות הוא"ו. אשר יבא במקום מלות קשור רבות. וזו שבארנו אחת מהן. [זש ו. (ב) כי איש נכרי יאכלנו. המובן משם "איש נכרי" הוא איש אחר. כלומר. זולת זה המדובר. וכפירש"י. והוראתו העדר ההכרה. וכמו ואת אחיו לא הכיר (פ' ברכה). ואין לי מכיר (תהלים קמ"ב). וכן תרגם אונקלוס בר"פ משפטים לעם נכרי - לגבר אחרן. ונרדף עם שם "זר". ועל כן לפעמים ירכיב הפסוק שני השמות כאחד. כמו פן ישבעו זרים כחך ועצביך (קניניך שרכשת בעצב, בטורח ועמל רב) בבית נכרי (משלי ה'). לשמרך מאשה זרה. מנכריה אמריה החליקה (שם ז'). יהללך זר ולא פיך. נכרי ואל שפתיך (שם כ"ז). ולפעמים יונח השם בתואר זרות גם על בן משפחה אחרת. כמו מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי (תהלים ס"ט). וכן אמרו רחל ולאה ביחושן לאביהן כי נכריות נחשבנו לו. וברצות הכתוב להשתמש בשם זה על בן עם אחר יוסיף תואר מיוחד והוראה מפורשת לזה. כמו בפ' שופטים (י"ז) איש נכרי אשר לא אחיך הוא. וכן בתפלת שלמה (מ"א ח' מ"א). וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא. הארכנו בזה למען הראות הטעות שהחזיקו רבים להבין בשם "נכרי" איש מאומה אחרת. והטעות הזאת היתה בעכרנו משוטנינו ומקטריגינו. לרגוז ולקצוף על מצות התורה בענין רבית "לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך" (פ' תצא). לומר, עפ"י הבנתם, שהתורה התירה לנשך ברבית את בן עם אחר. ובאמת הלא הוכחנו. כי השם "נכרי" מורה על איש זר גם מאותו עם ומאותה אומה. ואמתת כונת התורה בענין זה מוסבת כלל לענין אחר. כי כמו שנהוג בזמן הזה שקבוץ אנשים פרטים מיסדים להם חברה-שותפות. ומשתתפים בכספם לעשות בהם איזה עסק. ומתנים ביניהם שלא יחשבו להם זה לזה רבית