גשמי ברכה מד

נמוסית. שהשופטים הקטנים עושקים רש וגוזלים אותם. אעפ"י שחקות המדינה הערוכים עפ"י שליט המדינה ערוכים בכל תומת יושר המשפט והצדק. ואם כן הלא אפשר על סתירת הדברים. על שני הפכים בנושא אחד. איך זה חוקי המדינה ערוכים במשפט וצדק. ובעלילה למעשה אנו רואים עושק רש וגזל. אך הסבה בזה פשוטה, מפני כי הגבוה מעל גבוה במדינה. שהוא השליט הראשי. מלך וקיסר. הוא בעצמו בודאי רוצה בתקנת המדינה. שתתנהג בכל תומת המשפט והצדק. בנמוס. ביושר ואמונת לב. אך הן הוא בעצמו לא יוכל להשתרע על כל המדינה לארכה ולרחבה להוציא אל הפועל חקותיו ותקנותיו הצודקים והישרים. והוא רק שומר מרום כסאו. אבל על כלכלת המדינה בפועל עומדים רק גבוהים ופקידים בלבד. ויען כי רבים הם בכל המדינה לא יפלא אם ימצאון בתוכם מוטי דרך. שוללי דרכי המשפט והצדק הקבועים במדינה. ומזה יסתבבו עושק רש וגזל. וזהו שאמר. אם תראה שני הפכים בנושא אחד במדינה. מצד אחד תראה עושק רש וגזל. ומצד השני תראה משפט וצדק קבועים להנהגת המדינה - אל תתמה על החפץ לשאול איך זה כן. יען כי הסבה לזה. כי הגבוה מעל גבוה. השליט הראשי אשר במדינה ואשר חקק חוקי צדק ומשפט הוא רק שומר עליהם. אך לא מוציאם אל הפועל. כי אי אפשר זאת לאיש אחד. ועל כן על תוצאה אל הפקידים עומדים רק גבוהים. פקידים לבד. וביניהם יש כי ימצאון שוללי משפט וצדק. ולא יפלא אם מזה יסתבב עושק רש וגזל:

(ח) ויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד. נראה הבאור. שרוצה לומר. שכל כך גדול יתרון הארץ (במובן האדמה) בכל. עד כי המלך ממרום כסאו משועבד לארץ. לאדמה. מפני כי גם הוא. כבשר ודם. דרוש לאכול לחם אשר תוציא האדמה. ולא יוכל להחליפו להלחם בכל אוצרות המדינה וסגולות מלכים. כי כל אלה אין נאכלים. זולת הלחם אשר תוציא האדמה:

(יא) והשבע לעשיר אינו מניח לו לישון. הטעם פשוט. כי העשיר כל ימיו בדאגה ופחד פן יגזלוהו ויחמסוהו. ואשר על כן דרשו באגדות על הפסוק בפ' נשא. בברכת כהנים. יברכך ה' וישמרך. יברכך בממון וישמרך מן המזיקין. כי יען כי יתברך בממון צריך שמירה יתירה מן המזיקין, ועל כן דאגתו תמיד אתו. משאין כן העובד שאין לו כי אם מה שהוא עובד ואוכל שכר עבודתו אינו ירא מגזלנים וחמסנים. וע"כ מתוקה שנתו. ובענין שמירה מן המזיקין. יש מפרשים דמיסב על שדים ורוחות המזיקים. וי"ל דעל כן צריך לזה ברכה מיוחדת מפני הסתירות שיש בענין זה. כי מצד אחד אמרו. שאין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין. כלומר. לא בדבר המנוי ולא בדבר המדוד ושקול (ב"מ מ"ב). ומצד אחד אמרו שהמזיקים יש להם שליטה רק בדבר שאינו מנוי ואינו מדוד ושקול (חולין ק"ה א'). ואם כן יש בסגולת העשירות אליה וקוץ. ועל כן צריך לברכה מיוחדת. וזהו שדריש יברכך בממון וישמרך מן המזיקין:

ועל דרך צחות יש לפרש כונת הכתוב שלפנינו עפ"י מה שאנו רואים היום באיזו מדינות. שהפועלים והעובדים לא יוכלו לנוח על כי חלקם של בעליהם בהון ועושר. והומים וקוצפים וקושרים קשר למרוד בהם ולשלול רכושם. וזהו שאמר, מתוקה שנת העובד, כשהוא לעצמו היתה שנתו מתוקה. והשובע