גשמי ברכה מג

ולכן קרוב לומר. דרבי מאיר חידש באור כוונת הכתוב. משום דלפעמים יקרה. דמדת הדין פוגע באדם במדה מרובה. ובהיות לבו מלא דאגה ועגמת נפש אפשר. שמתוך מרירות יבהל לדבר דברים כמתלהמים נגד ההשגחה. וכמו דמצינו בתלמוד בחכם אחד שמתוך מרירות נפשו טען קשה כלפי שמים ואמר. רבש"ע. עלית וישבת במרום ואי אתה מרחם על בניך (תענית, כ"ה א'). ומשמיענו רבי מאיר בזה. דזו כוונת הלשון אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר קשה מפיך. כי כידוע השם "דבור" מורה על קשות הלשון וכדכתיב בפ' מקץ דבר אדוני הארץ אתנו קשות (וע' מכות י"א א'). ומפרש הטעם. מפני כי האלהים בשמים והוא יודע יותר ממך הנהגת העולם והוא עושה מעשיו בחשבון צדק. ועל כן יהיו דבריך בכלל מעטים לפניו וממילא לא תבא לדברים קשים כמש"כ ברוב דברים לא יחדל פשע (משלי י'). ויש להוסיף. כי הפסוק הסמוך בא לפרש הקודם לו. ובאמרו על כן יהיו דבריך מעטים בא הכתוב הסמוך לפרש עוד בטעם הדבר. כי בא החלום. הוא חיי העולם הזה. שהוא כחלום יעוף. ברוב ענין. ברוב חשבונות בשמים. ועל כן וקול כסיל ברוב דברים. זה המרבה דברים להתאונן ולטעון נגד ההשגחה. מראה בזה כי קולו קול כסיל:

(ה) אל תתן את פיך וגו'. בתלמוד מס' שבועות ל"ט א'. ת"ר. כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו לבד. אבל שבועת שוא נפרעין ממנו וממשפחתו. שנאמר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך. ואין בשרך את קרובך. שנאמר (ישעיה) ומבשרך לא תתעלם. ומפרש את פיך מענין שבועה. מלשון לבטא בשפתים (פ' ויקרא) דכתיב גבי שבועה. ולחטיא (תחת להחטיא) מענין חסרון והיזק כמו בס"פ ויצא. אנכי אחטנה (עיי"ש ברש"י). ובפ' שמות. והנה עבדיך מוכים וחטת עמך. שפירושו תחסר. ובמשלי (כ') מתעברו חוטא נפשו. שפירושו. המכעיסו מחסר נפשו שמסתכן בחייו ועוד הרבה:

ומה שמפרש לחטיא את בשרך - קרובך. אעפ"י שיש לפרש גם בשרך שלך. אך משום דעל גוף האדם עצמו מצינו לשון "גו". בלתי אם גויתנו (ס"פ ויגש) גוי נתתי למכים (ישעיה ג'). ושבט לגו כסילים (משלי כ"ו) ומוסיף להביא מן ומבשרך לא תתעלם. דשם איירי באנשים זולתי זה שאליו כונן הלשון ומבשרך. כמו פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית. ואין כל שייכות לפרש שם ומבשרך שלך. וגם כי מצינו שם בשר ביחש קרובים. כמו אך עצמי ובשרי אתה (פ' ויצא):

כי עצמכם ובשרכם אני (שופטים ט') וגם בכלל לא שייך לומר ומבשרך שלך. דפשיטא הוא. דכל אדם קרוב אצל עצמו:

(ז) אם עשק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אל תתמה על החפץ. כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם. - הנה לבד שכל ענין הפסוק בעצמו צריך באור והסבר נכון. כי מה מיישב התמיה בזה כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם. ועוד. גם הטעמים שלמלים אלה אינם כפי החק. כי על המלה וגזל הוא פשטא. שהוא מפסיק. ובאמת הלא מלה זו מוסבת אל המלים משפט וצדק. לומר וגזל משפט וצדק, ואם כן הי' צריך להיות על המלה וגזל טעם מחבר. כמו מרכא וכדומה. וע' רש"י שדחק בסדור טעמים אלה:

ולי נראה הבאור עפ"י מה דאנו רואים במדינות הרחוקות מהשכלה ומהנהגה