גשמי ברכה לז

אותיותיו - למוד. הוראה. ולפעמים מבטלים הלמוד בעת ספוד ועת רקוד. כמבואר: ומה שאמר עת רקוד ולא עת לשמוח. בהיפוך מן עת ספוד. י"ל עפ"י הכתוב בתהלים (ל') הפכת מספדי למחול לי (והיינו מחול והיינו רקוד). והבאור הוא כי תפס שני הקצוות הקצונים מאבילות ומשמחה. כי ההספד הוא המדרגה היותר גבוהה בעצבות. כמש"כ (ירמיה ו') מספד תמרורים. כך הריקוד (המחול) הוא המדרגה היותר גבוהה ובולטת בשמחה. ועל כן מצינו. כי בשמחת בית השואבה היו חסידים הראשונים מרקדים ואומרים שירות ותשבחות לה' (סוכה נ"א א'. ובמס' כתובות (י"ז א') בענין מעלת המצוה לשמח חתן וכלה. אמרו. כיצד מרקדין לפני הכלה. ורבי יהודה ב"ר אלעאי הי' מרקד אתלת (בצירוף סמיכות על מקלו). ובסוטה (י"ב א') ואהרן ומרים היו מרקדין לפניה (לפני יוכבד בנשואיה השניים). ובדוד המלך מצינו שהי' מפזז ומכרכר לפני ה' (ש"ב ו'): ועל פי זה יתבאר היטב מה שאמרו במס' חגיגה (י' ב') על הפסוק דפ' שמות. שלח את עמי ויחגו לי במדבר. ופריך. ממאי דהאי ויחגו זביחה הוא. ודלמא חוגו חגא הוא. כלומר. ריקוד במחול (מלשון יחגו וינועו. תהלים ק"ז) ולכאורה אינו מבואר. מהיכי תיתא היינו מפרשים מענין מחולות וריקודין אך לפי המבואר. דענין הריקודין מורה על התפעלות השמחה באהבת נפש ואמונת אומן –י"ל. דהכונה שאמר משה בשם ה' שלח את עמי ויחגו לי במדבר. כלומר. יביעו לי תודתם ושמחתם הקצונית ע"י ריקודין על גאולתם ועל פדות נפשם: (ה) ועת לרחק מחבק. בתרגום. עת לחבק ועת לרחק מחבק. עידן בחיר לגפפא (תרגום ויחבק לוה - ויגפף לו) איתתא ועידן בחיר לרחקא מגפפא בשבעת ימי אבלא. ע"כ. ועיין בטור יו"ד סימן שפ"ג כתב. אבל אסור בתה"מ. וכתב על זה הב"י בזה"ל. ורבינו ירוחם כתב בשם הרמב"ן דמותרת אשת האבל לאכול עמו בקערה אחת ואפילו בחבוק ונשוק. עכ"ל. ואלו ראו דברי התרגום כאן לא היו מקילין בזה: (ח) עת מלחמה. ועת שלום. צריך באור. למה השמיט כאן הלמדי"ן. לומר. עת ללחום ועת להשלים. וכמו בכל הפרטים כאן שכתב בלמ"ד השמוש (ולבד עת ספוד ועת רקוד. בפסוק ד'. וכתבנו שם הטעם): ואפשר לומר. משום דבאמת אין שייך כלל לומר עת ללחום. יען דהמלחמה אינה בהכרח שתבא. והיא באה רק לרגלי עקשות שני הצדדים שאין רוצים להתפשר בדרך שלום. אבל לו חפצו והשכילו להתפשר בשלום אין מי שיכריחם והיו מונעים המלחמה. ולכן אינו שייך לומר עת ללחום. דלשון זה מורה שיש על זה עת קבוע. ובאמת לא כן הוא. כי אפשר שיעברו עדן ועידנים וגם דורות ומלחמה לא תעבור בעולם. כמבואר. ורק הנסיון הורה. כי מלחמה באה מעקשות הלוחמים. לכן אמר רק כי עת מלחמה. כלומר. יקרה עת מלחמה ויקרה עת שלום: (יא) יפה בעתו. במדרש. רבי אומר. אפילו לדבר עבירה יפה בעתו. ע"כ. ויתכן דמכוין למה שאמרו במס' נזיר (כ"ג ב'). גדולה עבירה לשמה. כלומר. לשם מצוה. כגון יעל אשר חבר הקיני שנזדווגה לסיסרא כדי