גשמי ברכה לה

כזה החובה על כל אדם וגם על זה שכבר בזבז חומש. וע' בפ"ת לאהע"ז סי' ל"ו ס"ק ד' חקירה בענין זה מס' יד המלך. ולפי דברינו אין מקום לחקירתי. ואין להאריך עוד: (כד) אין טוב באדם וגו'. אין טוב באדם שיאכל ושתה והראה את נפשו שש טוב בעמלו. במדרש. אמר ר' יונה. כל אכילה ושתיה שנאמר במגילה זאת - בתורה ובמעשים טובים מדבר. ובנין אב שבכולם הוא הכתוב (ח' ט"ו) אין טוב לאדם כי אם לאכול ולשתות והוא ילונו בעמלו ימי חייו לקבר. וכי יש מאכל ומשתה בקבר שמלוין את האדם לקברו. אלא אלו תורה ומע"ט. ע"כ. ונראה דלכן המשיל תורה ומע"ט לאכילה ושתיה. דכמו דאכילה ושתיה הם היסודות המחזיקות את גוף האדם. כך תורה ומע"ט הם היסודות המחזיקות את נפש האדם. וכמ"ש בזוהר פ' צו (כ"ט ב') דמזוני דאורייתא איהו מזוני דנפש ורוח ונשמה. ושם בפ' פנחס (רכ"ז א') דנשמתא מתפרנסת במלין דאורייתא דאינון נהמא לה כענין נהמא דגופא וכו': ונראה דעל יסוד אגדה זו תפסו החכמים את למוד התורה בתואר לחם ומים. כמ"ש על הפסוק דמשלי (ט') לכו לחמו בלחמי. אין לחם אלא תורה. ועל הפסוק דישעיה (נ"ה) הוי כל צמא לכו למים. אין מים אלא תורה. וזה הוא משל מכלכלת הגוף לכלכלת הנשמה. כמבואר: והרמב"ם ס"פ ד' מיסודי התורה כתב. שאין ראוי לאדם לטייל בפרד"ס (רמז לחכמת הנסתר. בר"ת פשט. רמז. דרוש. סוד) אלא לאחר שמילא כרסו בלחם ובשר. והוא לידע האסור והמותר וכיוצא בהם משאר המצות. עכ"ל. והמשיל זה ללחם ובשר עפ"י הבאור שכתבנו. דהתורה היא מזון לנפש כמו לחם ובשר לגוף. ובשו"ע יו"ד סימן רמ"ו סעיף ד' העתיק הרמ"א את דברי רמב"ם אלה. ותחת לחם ובשר העתיק בשר ויין. ולא אדע למה שינה: (כה) כי מי יאכל וגו'. כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני. אמר שלמה. מאן אכיל כמו דאכלית אנא. ומאן שתה כמו דשתית אנא. ומאן עביד כמו דעבדית אנא. ע"כ. ומכוונת אגדה זו למ"ש במ"ר כאן בפרשה הבאה (ג') בפסוק (י"א) את הכל עשה יפה. אלו אחר אמר הבל הבלים הייתי אומר. זה שלא קנה ב' פרוטות מימיו (כלומר. שלא שלט בב' פרוטות) הוא מגנה ממונו של עולם (בתמיה). חבל שלמה שכתוב בו (מ"א י') אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה. לזה נאה לומר הבל הבלים. והכונה. דמי שלא טעם מתענוגי הכסף. ובכלל זה כל תענוגי עולם הזה (כי הכסף יענה את הכל). ההיא לא יכול לומר שהם הבל הבלים. דהא לא ידע טעמם. ואולי אמנם יש בהם טעם לשבח. אבל שלמה שהשיג ליהנות מפיזור כסף עד הקץ האחרון. וגם מכל תענוגי עוה"ז. והוא אימר שהכל הבל - עליו יש לסמוך בזה. כי אמנם כן הוא: ומה שאמר הכתוב משמו. כי מי יאכל ומי יחוש. הנה לפי המתבאר הי' צריך לומר מי אכל ומי חש. בלשון עבר. אך הן כן מדרכי הלשון. כי לפעמים יבא עתיד במקום עבר. כמו וכל שיח השדה טרם יהיה - תחת טרם היה (פ' בראשית). אני טרם אכלה לדבר (פ' חיי) תחת טרם כליתי. אז ישיר. אז יבדיל משה (פ' ואתחנן). אז ידבר יהושע (יהושע. י') אז יבנה שלמה, תחת: אז שר. אז הבדיל. אז דבר. אז בנה. וכן להלן (ג' י"ד) ידעתי כי כל אשר יעשה