גשמי ברכה לג

שרוי בלא שמחה. ועיין תוס' רה"ש ו' ב'. ומטעם זה כתב הבית יוסף בטור או"ח סימן קכ"ח בשם כמה ראשונים. דכהן פנוי לא יעלה לדוכן לברך. משום דכהן המברך צריך להיות בשמחה. כדכתיב במ"א (ח') שמחים וטובי לב ויברכו את המלך. והשרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה. (ואצלנו אין המנהג כן. אלא מי שהגיע לשנות בר מצוה עולה לדוכן. ויתכן דהוא משום חנוך. וגם י"ל דמש"כ הפוסקים שהפנוי לא יעלה לדוכן משום דהשרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה איירי במי שהי' לו אשה ועתה הוא פנוי. אבל הפנוי בבחרותו שעוד לא נשא אשה לא שייך זה. וצ"ע):

ודע. דעפ"י כל מה שכתבנו מצאתי יסוד נאמן לדין אחד מופלא מאוד. וגם לא נודע הוא כמעט. כי ראיתי בס' שו"ת בית אפרים לאו"ח סימן ו' מביא מירושלמי. שכהן שאשתו נדה לא יעלה לדוכן לברך. ותמה על זה. מה טעם בדבר. ובס' פרי חדש כתב שאין מפרסמין הדבר. ומוטב שיהיו שוגגין וכו'. והגר"צ חיות כתב שבירושלמי לא נמצא דין זה (אמנם כי בזה אין כל פלא. כי כמה מאמרים מירושלמי שהובאו בספרי הראשונים ולפנינו בירושלמי הם חסרים. ובמק"א חשבתי המון מאמרים כאלה. וסבת הדבר. כי במשך גלותנו המר והארוך אבדנו לא רק קרבנות חיים. אך גם המון קנינים רוחניים היקרים מכל יקר. ועל זה דוה לבנו מאוד. וה' ישיב שבותנו ויקוים בנו ובספרותנו ובאו האובדים וכו'):

ואנכי מצאתי יסוד נאמן לדין זה. יען כי כידוע. וכמש"כ. הכהן המברך צריך להיות שרוי בשמחה. ומהאי טעמא כהן אבל לא יעלה לדוכן (ע' באו"ח סי' קכ"ח). ואיתא במס' שבת (ל' א') על הפסוק דמ"א (ח') וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב. שמצאו נשותיהם בטהרה. ומבואר. דטהרה זו מביאה לידי שמחה. ומתבאר. דההיפך מביא למניעת שמחה. ויותר מזה ראי' מכרחת לזה מנדה (ל"א ב'). מפני מה אמרה תורה מילה בשמונה. כדי שלא יהיו כולם שמחין ואביו ואמו עצבים. ופירש"י. עצבים. שאסורים בתשמיש. (כלומר. דמן התורה ביום השמיני נטהרת היולדת. מבואר. דמניעה זו גורם לעצבות. ונכון הדין ההוא מירושלמי - ואמנם גם בזה אין נוהגין כן אצלנו. וקרוב לומר הטעם בזה. משום דבזה"ז בכלל ערבה לנו כל שמחה כמשמעה. ואם באנו לפטור בשביל זה. אפשר. כי תבטל כילה מצות נשיאת כפים. ולו ישמחנו ה' כימות עניתנו:

(יג) יתרון לחכמה וגו'. במדרש. תני בשם ר' מאיר. כשם שיש יתרון בין האור ובין החושך. כך יש יתרון בין דברי תורה לדברי הבלים, א"כ. ולא נתבאר מה חידש ר' מאיר על דברי הפסוק. ונראה משום דלפי חקי הלשון והמובן בהמלה "יתרון" הי' צריך לומר שיש יתרון לחכמה על הסכלות כיתרון האור על החושך. וכמו דמצינו בתלמוד הלשון יתר על כן. ולכן מפרש. דהכונה. שמעלת החכמה אנו מכירים ביותר ממציאות הסכלות. כי אם היו כל בני האדם חכמים לא היתה ניכרת חשיבות החכמה. וכן מעלת האור אנו מכירים ביותר ממציאות החושך. כי אם לא הי' חושך כלל בעולם. אך תמיד היתה אורה לא היתה ניכרת חשיבות האור. ומדויק הלשון יתרון מעלת החכמה - אנו מכירים - מן - מציאות הסכלות. ויתרון מעלת האור אנו מכירים - מן מציאות החושך. וסגנון הלשון דר' מאיר. כשם