גשמי ברכה לב

תורה ומשכחה. עד שנתנה לו במתנה. וכל כך למה. כדי להחזיר את הטפשים. ע"כ. ובאור הדברים. שלא יטפש זה הלומד ושוכח מחמת חלישות זכרונו לומר מה לי ליגע בחנם אחרי שאני שוכח. כי התשובה על זה ממשה שגם הוא הי' לומד ושוכח עד שנתנה לו במתנה ואם כן כל לומד ילמוד עד שיזכה לקבל הלמוד במתנה ושוב לא ישכח. ולפי זה צ"ל שבגמרא שלנו נדרים הנ"ל בא המאמר חסר. ועקרו כמו בירושלמי. ועיין בע"ז (י"ט א') לעולם ילמוד אדם תורה אעפ"י שמשכח. וברור. שסמך על המאמר בירושלמי הנזכר. והנה כבר העירותי על זה בתו"ת פ' תשא: ומה שאמרו במדרש. אבל לעתיד לבא כתיב נתתי את תורתי בקרבם - לכאורה לפי זה אין מדויק הלשון נתתי בלשון עבר. והי' לו לומר אתן. בעתיד אך הנה כבר כתב הר"ן בפ"ק דקדושין (בסוגית הגמרא דף ט' א') דשטרי מכר שכתוב בהם ומכרתי ונתתי בלשון עבר. כשרים. לפי דנתתי גם להבא משמע. וכמו בפ' חיי נתתי כסף השדה קח ממני שפירושו אתן: (ג) ולאחוז בסכלות. במדרש. מהו בסכלות - בסכלנותא. ע"כ. כונת המדרש לתרץ חיך יתכן שיאמר קהלת שאמר לאחוז בטפשות ושטות. וגם כי הוא סותר עצמו תוך כדי דבור. שאמר מקודם לזה. ולבי נוהג בחכמה. ובכל ספר קהלת הובא השם סכלות במובן טפשות. כמו בסמוך פסוק י"ט החכם יהיה או סכל. יתרון לחכמה מן הסכלות (פ' י"ג) והרבה כהנה. ולכן מפרש המדרש דכאן המובן בסכלות - בסכלנותא. והוראתו - בתבונה. וכן תרגומו של תבונה. בפ' תשא (ל"א ג') בחכמה ובתבונה - בחוכמתא ובסוכלתונה. וכן בפ' ויקהל (ל"ה ל"א) ובכמה מקומות. וכן מצינו בתלמוד מס' שבת (ל' ב') ששלחו החכמים לשלמה המלך לומר לו אן שכלנותך. כלומר. איה חכמתך. ובאה כאן המלה בלשון ארמית. וכמו השם פתגם (ח' י"א). והמלה חוץ ממני (ב' כ"ה): ומצינו כמה מלים שמובנם משתנה בארמית מאשר בעברית בהיפוך מוחלט. כמו השם קלס. בעברית. ללעג ולקלס. ובתלמוד קילוס - מקלסין משבחין. והמלה בסתר. בעברית - טמון. כמו ומפניך אסתר (פ' בראשית). הנסתרות לה' (פ' נצבים). ובארמית: סתירה. במובן פזור. כמו הבונה והסותר (שבת ע"ג א'). בנין נערים סתירה (נדרים מ' א'). לא לסתור אינש בי כנשתא (ב"ב ג' ב'). והרבה כהנה: (ט) מכל שהיה לפני. במדרש. וכי מי היה לפניו - דוד אביו. ע"כ. הנה כבר חקרו רבים אם המלה "כל" יונח על מספר הפחות משלשה. על מספר שנים. (עיין בס' יד מלאכי. ואנכי הבאתי ראי' דיונח על שנים מנדרים ס"ד ב' דדריש על הפסוק דפ' שמות. כי מחו כל האנשים המבקשים את נפשך. ואמרו שם. דאלה האנשים הם דתן ואבירם. וקרי להו "כל") אבל על אחד אין כל סברא שיונח המלה "כל". ואם כן קשה ממ"ש במדרש. מכל שהיה לפני. זה דוד אביו. ואיך זה יונח על אחד לבדו הלשון "מכל". ובאמת בתרגום מפרש מן כל דריא. (מכל הדורות שלפני). וזה ניחא מאוד. וצ"ל גם בדעת המדרש כן. ומכוין לדורו של דוד. וצ"ע שלא חשב המדרש גם את שאול המלך: (י) מכל שמחה. במדרש. זו שמחת הנשים. וסמיך על מה שאמרו בשבת קנ"ב א'. שמחת לב זו אשה. וביבמות ס"ב ב'. השרוי בלא אשה