גשמי ברכה ל

להקודמים. והוא בפ' וישלח (ל"ג) וישם את השפחות וגו' ואת לאה וילדיה אחרונים ואת רחל ואת יוסף אחרונים. ומתבאר דהלשון לאה וילדיה אחרונים אין אחרונים ממש. שהרי אחריהם באו רחל ויוסף. אלא כלפי הקודמים (השפחות וילדיהן) קרוים אלה אחרונים. ויתפרש הלשון אחרונים כמו אחרי כן". - וכן בפ' שמות. ואם לא ישמעו לקול האות הראשון והאמינו לקול האית האחרון. והיה אם לא יאמינו גם לשני האותות ולקחת וגו'. הרי דאחרון לאי דוקא אחרון ממש. אלא כמו אחרי כן. כמש"כ. - וכן מצינו בתלמוד. במס נזיר (כ"א א') מי שאמר הריני נזיר ושמעו שנים ואמרו ואני. הותר האחרון וכולם אסורין. ומסיק בגמרא. מאי אחרון - אמצעי: ומה מאוד יתבאר בנחת לפי הנחה זו הפסוק בחגי (ב' ט'): גדול יהיה כבוד הבית האחרון מן הראשון. וזה האחרון מוסב על הבית השני שבנה שלמה וגדולתו היא שעמד ת"ך שנה לעומת הראשון שבנה ת"י שנה). ואנחנו הן עתידותנו לראות בבנין הבית השלישי ב"ב. ואיך זה קורא לשני אחרון. אלא כמו שכתבנו דכלפי הקודם (הראשון) קרוי' השני אחרון. והיינו זה שאחר הראשון: וכן יש לכוין עפ"י זה לשון הגמרא בפסחים צ"ו א'. במשנה דחשיב החילוקים שבין פסח מצרים (הראשון) לפסח דורות. ובגמרא חשיב כל פרט ופרט עפ"י מקורו בתורה. ואומר. זה נוהג בפסח מצרים ואין זה נוהג בפסח אחר. ולכאורה למה לא אמר ואין זה נוהג בפסח דורות. כלשון המשנה. אך רוצה בלשון זה לכלול גם את הפסח השני שעשו ישראל בשנה השנית. ולא רק הפסחים שבדורות הבאים אחריהם. ולכן אמר פסח אחר. דהיינו שני. ומה שלא אמר מפורש בפסח שני היא שלא לערב עם שם פסח שני המקובל לקרוא לזה שעושים הטמאים בחודש אייר בכל שנה [והערנו מזה בתו"ת]: (יג) ענין רע. במדרש. ענין רע. ר' בון אומר. זה הממון. וכדר' איבו. דאמר. אין אדם מת וחצי תאותו בידו. יש לו מנה רוצה לעשות מאתים. ע"כ. לשין זה צריך באור. דלפי משמעות הענין הי' לו לומר אין אדם יוצא מן העולם וכל תאותו בידו. אבל חצי תאותו הלא יש לו: ויתכן. דהכונה מוסבת לענין אחר. למה שכתוב בתהלים (מ"ט) כי לא במותו יקח הכל. ומתבאר בגמרא (מנחות י"א ב' ובכורות ד' א') דהלשון "כל" מורה גם על מקצת. מלשון כל שהוא. ואמר הכתוב. כי במותו לא יקח אתו אף כל שהוא. וזהו שאמר. אין אדם יוצא מן העולם ואפילו חצי תאותו שבחיים אין בידו בשעה שמת. ושוב מפרש למה קירא לכל טובו ועשרו חצי תאותו ולא כל תאותו. משום דכך טבע האדם שאם יש לו מנה רוצה מאתים. ואם כן כל תאותו מעולם לא הי' לו: ועפ"י מה שכתבנו דהלשון "כל" לפעמים מורה גם על מקצת. קיימתי הנוסח בתפלת ראש השנה. מלוך על כל העולם כולו בכבודך. ובנוסחאות שונות מחקו את המלה "כולו". משום שחשבו דכיון דכתיב מקודם על כל העולם הוי המלה כולו מיותרת. אבל לפי שבארנו דלפעמים מורה המלה "כל" גם על מקצת. בהכרח שתבא גם המלה "כולו" לפרש ולחזק המלה כל. במובן כל ממש. בלא שיור: ענין רע. במדרש. ר' יוחנן אמר. ענין רע זה הגזל. וכמו שנאמר ובצעם