גשמי ברכה כט

(מהם עושים. יחזקאל ח'). מתלאה (ואמרתם הנה מתלאה. מלאכי א') מחוברות מן:

מה זה. מה לכם. מה הם. מה תלאה. ובדהי"ב (ל' ל"א) לא התקדשו למדי - תחת למה - די (למה שהוא די) והרבה כהנה:

(ח) כל הדברים יגעים. בתלמוד יומא (י"ט ב'). אמר רב אחא בר יעקב. השח שיחת חולין עובר בלאו. שנאמר. כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר. ע"כ. ונראה דמפרש כל הדברים יגעים. כל הדברים שהם יגעים - מיגעים. כי דברים בטלים מיגעים את האדם. והוא מרגיש עצמו נבוב וריק. מפני שאין להם כל מטרה וכל תכלית. ועוד מפרש לא יוכל איש לדבר. שהפירוש לא יוכל - אינו רשאי. וכמו לא תוכל לאכל בשעריך (פ' ראה). לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך (שם). שהבאור אינך רשאי. וכן לא יוכל לבכר (פ' תצא). לא יוכל לשלחה (שם) שהבאור אינו רשאי. וכאן בהכרח לפרש אינך רשאי לדבר. יען כי לא יתכן לפרש לא יוכל מענין יכולת. דזה לא יתכן. כי אעפ"י שמיגעין. אבל אפשר הוא. - ודע דהלשון עובר בלאו הוא רק על דרך אסמכתא ואינו בלאו ממש להלקות עליו. ובא בלשון זה רק לתכלית אזהרה יתירה בזה. ויש הרבה לשונות כאלה בתלמוד. כמו בסוטה (ל"ת ב') הנהנה מצרי עין עובר בלאו אל תלחם את לחם רע עין. ובסנהדרין (ק"י א') המחזיק במחלוקת עובר בלאו ולא יהיה כקרח ועדתו. ובמכות (י"ד ב') המשהה נקביו עובר משום לא תשקצו את נפשותיכם ופ' קדושים). והרבה כהנה. ועוד איתא במדרש. כל הדברים יגעים. דברי מינות מיגעים. וזה מפני כי המשתקע בדעות כוזבות נכשל בדרכיו עד שמתיגע. ולא כן ההולך בתום ילך בטח. ויש לכוין זה בלשון הפסוק במשלי (י' ט') הולך בתום ילך בטח ומעקש דרכיו יודע. שפירושו - ישבר. כמו בס' שופטים (ז') ויקח את זקני העיר ואת הקוצים ואת הברקנים וידע בהם את אנשי סכות. ותרגום וידע ותבר (שברא) וכן ביחזקאל (י"ט) וידע ארמנותיו. שהוראתו שבר ארמנותיו. ונראה דלכן יונת על זה לשון ידע. מפני שהמעשים האלה (שבירה והכאה וכדומה) נותנים לחוש ולהרגיש. על דרך הלשון בירמיה (ט"ז) הנני מודיעם בפעם הזאת אודיעם את ידי ואת גבורתי. וזו כונת הלשון בש"א (י"ד) עלו אלינו ונודיעה אתכם דבר. שפירושו נראה לכם כח ידינו וגבורחנו. והמפרשים טרחו בבאור לשון זה:

(יא) אין זכרון לראשונים וגו'. במדרש. אין זכרון לראשונים. זה דור המבול. וגם לאחרונים אלו אנשי סדום. ועל מי נאמר עם שיהיו לאחרונה. אלו ישראל. שנאמר (פ' במדבר) לאחרונה יסעו לדגליהם. ועוד במדרש:

אין זכרון לראשונים אלו המצרים. וגם לאחרונים אלו העמלקים. ועל מי נאמר עם שיהיו לאחרונה - למחות את זכר עמלק לישראל. ע"כ. ובאור הענין. שרוצה לומר. שגם לראשונים (דור המבול ומצריים) וגם לאחרונים (אנשי סדום ועמלקים) לא יהיה להם זכרון עם אלה שיהיו לאחרונה חיים וקימים. שהם ישראל. - ויש להעיר שמכנה את הסדומיים ואת המצריים אחרונים. בעת שגם אחריהם יש שמות. ואנחנו רגילים להבין בשם "אחרון" - אחרון קצוני. שאין עוד אחריו. וכן מתבאר ממה שמכוין כאן הלשון שיהיו לאחרונה אלו ישראל. והם אמנם יהיו אחרונים קצוניים לשאר האומות:

אך באמת מצינו השם "אחרונים" שאינו במובן קצוניים. כי אם שניים