גשמי ברכה כח

לחג הסכות. שהוא גם ראשון לחשבון עונות. כמבואר. בא הצוי ליקח אתרוג ברמז שכמו עץ האתרוג שמר מצות ה'. כך יהיו ישראל נזהרים בחשבון חדש לשמור מצות ה' ולא ישאו עליהם חטא בשנה ההולכת. - וממוצא דבר תראה, כי אמנם חולקת היא הדרשה שהבאנו ממניעת שמירת הארץ את פקודת ה' על הדרשה שלפנינו שעומדת הארץ במצותו של הקב"ה בשעת הבריאה וכדי להשוות הדרשות. אפשר לומר. שהדרשה שלפנינו ס"ל. דמה שלא הוציאה הארץ עץ פרי לא היתה ממניעת שמירת הפקודה. כי אם ממניעת המובן של לשון הצוי, עץ פרי. שאפשר גם להבין עץ עושה פרי. והארץ לעולם עומדת. במדרש (כפול דרשה הקודמת מפני החדוש שבה). דור שאינו עומד בתפקידו של הקב"ה הוא בלה. והארץ שעומדת בתפקידו של הקב"ה אינה בלה. ע"כ. וענין העמידה בתפקיד בארנו בדרשה הקודמת. וכאן נעיר רק על מה שאמר שהארץ אינה בלה. מפסוק דישעיה (נ"א ו') והארץ כבגד תבלה. הרי מצינו בלוי בארץ:

אך הנה רש"י שם כתב בפירוש אחד שכוונת הלשון והארץ - שלטוני הארץ. וסמך לפירוש זה בלשון הפסוק דמלאכי (ג') כי תהיו לי אתם ארץ חפץ. ומוסב על גדולי הדור. ומתבאר. דתואר "ארץ" יונח על שלטוני הארץ. ולפי זה ניחא. ובאמת גם מגוף פסוק זה (והארץ כבגד תבלה) מוכרח כפירש"י. ולא על הארץ ממש. יען דמסיים וישועתי לעולם תהיה. ואם נפרש שהארץ עצמה תבלה ותחרב כולה. מה שייך ישועה אז:

(ו) בכל הנחלים וגו'. במדרש. כל הנחלים הולכים אל הים. כל הגרים נכנסין לישראל. והים איננו מלא - וישראל ממנינן אין חסרים לעולם. שנאמר (פ' בלק) מי מנה עפר יעקב. ע"כ. והדבר בכלל פלא. כי מהיכי תיתי יתסרון ישראל ממנינם ע"י כניסת גרים. ואיך תלוי זה בזה:

ואולי יתכן לפרש עפ"י המבואר בחגיגה (ט"ו א') על הפסוק דקהלת (ז') את זה לעומת זה ברא אלהים. ברא צדיקים ברא כנגדם רשעים. ואם כן הוי אמינא דמכיון שנתוספים צדיקים גרים בישראל. דרוש כנגדם לחסר מישראל רשעים עוזבי דת. על זה אמר. דלא כן. כלומר דאעפ"י כן לא תחסר ממנין ישראל. ומה שאמרו ברא צדיקים ברא כנגדם רשעים - הכונה חוטאים. אבל עם כל זאת ישראל הם. כמ"ש ישראל אעפ"י שחטא ישראל הוא - ומה שהביא המדרש ראי' מפסוק מי מנה עפר יעקב לא נתבאר טעם הראי'. וקרוב לומר. דסמיך על סוף הפסוק. ומספר את רובע ישראל. והמלה ומספר מתחלקת לשתים "ומי סיפר" (ע' בסמוך) ומקביל אל הלשון הקודם מי מנה. וכונת הלשון ומי סיפר את רובע ישראל, כמש"כ רש"י. וזה לשונו:

רבע רביעותיהון. זרע היוצא משמושם. עכ"ל, והנה לשון זה מפורש מוציא את הגרים שאינם מזרע ישראל ומה שפירש. רבע רביעותיהן. נראה. דסמיך על לשון הפסוק בתהלים (קל"ט) ארחי ורבעי זרית. שפירושו - דרכי ומשכבי הרחבת. והוא לשון נקיה לתולדת המין:

ועל דבר שכתבנו בחלוקת המלה "ומספר" לשתים "ומי ספר,. אין בזה דבר חדש ופלא. ומצינו הרבה כאלה. כמו המלה "כמהו" (ותהי אחריתי כמהו. פ' בלק). שענינו כמו ההוא. והמלה "אלו" (אלו חי אלף שנים. קהלת. ז'), והמלה "אולי" מחוברות מן או לו. והמלה לולא מן לו - לא. והמלים מזה (מזה בידך. פ' שמות). והמלה מלכם (מלכם תדכאו עמי. ישעי' ג') מהם