גשמי ברכה כז

האנשים לחיים ישרים ותמימים. לחיי נמוס ודרך ארץ. חיי מוסר, טהרה וצניעות וכדומה מן המדות היפות. ועל כן. החכמים והצדיקים המורים ומלמדים ומחנכים לכל זה הם נקראים בוני עולם, מפני שבתורתם ובהוראותיהם מעמידים את תכונת העולם על שכלול היופי וסדורה. וקיומה. וכמ"ש ביומא (פ"ו א') במעלות החכמים. שבני אדם לומדים מהם ומחייהם וממנהגיהם. ואומרים. פלוני שלמד תורה. ראו כמה נאים מעשיו כמה מתוקנים דרכיו וכו':

ובזה יתבארו דברי המ"ר. והארץ לעולם עומדת. אין עומדת אלא מעמדת. כי הצדיקים והחכמים המכונים בשם ארץ. כמש"כ למעלה. הם מעמידים את העולם על יסודות הטוב. הצדק והיושר. הנמוס וד"א וכו':

והארץ לעולם עומדת. במדרש. דור שאינו עומד בתפקידיו של הקב"ה הוא בלה. והארץ שעומדת בתפקידיו של הקב"ה אינה בלה. ע"כ, נראה. דמפרש בטעם הדבר. במה זכתה הארץ להיות עומדת וקיימת לעד. מפני שעומדת במצותיו של הקב"ה כמו שטבע בה בשעת הבריאה (בפ' בראשית). מה שאין כן הדורות יש דור תהפוכות (פ' ברכה). דור סורר ומורה (תהלים ע"ח). והדורש שבכאן דורש המלה ארץ כפשטה. ולא בדרך רמזית. כבדרשה הקודמת. וידוע דפנים שונים לאגדה ולדרוש. חכם חכם ודעותיו. חכם חכם ודרשותיו:

והנה בירושלמי כלאים פ"א ה"ז, על הפסוק דפ' בראשית. ארורה האדמה בעבורך. תניא. למה נתקללה הארץ. ר' יודן ב"ר שלום אמר. לפי שעברה על גזירותיו של הקב"ה, שצוה עליה שתוציא "עץ פרי עושה פרי" (בראשית. א' י"א), דמשמע עץ מיוחד לגדל פירות. (לבד אילני סרק). והיא לא עשתה כן. אלא ותוצא הארץ "עץ עושה פרי" (שם פ' י"ב). דמשמע כל עץ שהוציאה התה עץ עושה פרי ואפילו אילני סרק עשו פירות (כלומר. שלא היו כלל אילני סרק). ועל כן נתקללה. והנה קשה. דבדרשה שלפנינו מתבאר שהארץ עמדה במצותו של הקב"ה ולא ששינתה. וצריך לומר. דהדורש שבכאן ס"ל כחד מ"ד בירושלמי שם דמה שהוציאה פירות גם מאילני סרק לא הי' מפני שעברה על צויו של הקב"ה. כי אם מפני ששמחה עליו והוסיפה עליו:

אך יש לדון בזה במה שכתב רש"י בפסוק הנזכר (א' י"א) בשם מדרשים. שהקב"ה גזר על הארץ שתוציא עצי פרי שיהי' טעם העץ והפרי שוה. כלומר. שטעם העץ יהי' כטעם הפרי. אך היא לא עשתה כן. אלא ותוצא הארץ וגו' ועץ עושה פרי' ולא גם ועץ פרי. והיינו שבהעץ עצמו לא הי' טעם הפרי. והנה מבואר מזה שאמנם לא קיימה הארץ גזירתו של הקב"ה. ובאמת יש סמוכים גדולים לדעה זו. עפ"י מש"כ הרמב"ן בפ' אמור. כי אעפ"י שבגמרא (סוכה. ל"ה א') חקרו מניין לנו דפרי עץ הדר שבתורה היינו אתרוג. בכ"ז אין זה אלא דרשות אסמכתיוח. יען דעיקר הדבר הי' בקבלה מתחלת צוי המצוה דפרי עץ הדר היינו אתרוג ולא נתבאר מניין זה. וגם צריך באור. למה בחר הקב"ה דוקא באתרוג ולא בפרי הדר אחר:

אך הנה ידוע. דבראשון לחג הסכות הוא ראשון לחשבון עונות (אתר המחילה ביוהכ"פ.) ובגמרא סוכה הנזכרת איתא למוד אחד דפרי עץ הדר דכתיב באתרוג פירושו וענינו שטעם עצו ופריו שוה. והיינו שטעם העץ כטעם הפרי, ומתבאר. דמכל מיני האילנות שהוציאה הארץ במעשה בראשית קיים גזירת המקום רק עץ האתרוג. שבו טעם העץ כטעם הפרי. ולכן עתה ביום הראשון