גשמי ברכה כו

מאוד. כי אחר שמתאר גדולת תורתו וקדושתו של רבו הוא כותב בהמשך הדברים בזה הלשון. "והעולה על כולם. הן הן גבורותיו (של הגר"א) כי לא הראה את "נפשו טוב רק בעמלו אשר עמל הוא. ואף כי רצו למסור לו מן "השמים רזי דרזין. כמו ששמעתי מפיו הקדוש. שפעמים רבית "השכימו לפתחו כמה מגידים מן השמים בשאלתם ובקשתם למסור לו "רזין דאורייתא בלא כל עמל ויגיעה ולא הטה אזנו אליהם. ואמר "כי השגות ע"י מלאכים ושרי התורה אשר לא עמלתי ולא חכמתי "אין לי בהם חפץ. - ובדידי הוי עובדא (כה מספר רבי חיים) "ששלח רבינו אותי אל אחי הגאון מהרש"ז (וגם הוא תלמידו של "הגר"א) לומר לו בצוי משמו. שלא יקבל שום מלאך מגיד אשר "אשר יבא אליו. והעיקר. כי מה שהאדם משיג ע"י עמל ויגיעה "בזה עושה נ"ר ליוצרו. וזה כל האדם בעסק התורה". עכ"ל: הוא שאמרנו. כי הדברים מפליאים. מרעישים ומבהילים עד מאוד. ואמנם עם כל הגדולות והנפלאות אשר בכל הדברים האלה. הם רק נפשיים. מצד הסברא החיצונה ומהשקפת הרעיון בלבד. ויהי שם ה' מבורך כי עזרנו לבנות להם חומה וברית ודלתים מן מחסני הכתובים ומן אוצרי מאמרי חז"ל. יסודות נאמנים ואשיות קיימים ובטוחים בל ימטו. והם לנו לעינים כיום הזה: (ד) דור הולך וגו'. לכאורה כל ענין הפסוק מיותר. כי מי לא ידע זאת שהדורות מתחלפין והארץ לעולם עומדת. ומה משמיענו הוא בזה: ונראה דבמליצה חידות ידבר כאן (ובהמשך החבור נוכיח. כי כו"כ ענינים באו בספר זה במליצה חידית ורמזית). משום דהשם "דור" כולל צדיקים ורשעים. כמש"כ דור ישרים (תהלים קי"ב). ולהיפך: דור סורר ומורה (שם. ע"ת). ומבואר באגדות. דהשם "ארץ" כנוי לצדיקים. על שם הכתוב (מלאכי. ג') כי תהיו לי אתם ארץ חפץ. ואמרו באגדה דחלק (צ"ז ב') לא פחות עלמא מחלתי, ושית צדיקי בכל דור. וזהו שאמר כאן במליצה רמזית. דור הילך ודור בא. אפשר כי דור צדיקים יחלוף ותחתיו יבא דור רשעים. אבל הארץ. שהם צדיקים יחידים (וכמבואר. במספר ל"ו) לעולם עומדת. משום דבכל דור ודור לא פחות עלמא ממספר ל"ו. כמבואר: ובזה יתבאר מה שאמרו במדרש כאן. והארץ לעולם עומדת. אין עומדת אלא מעמדת. וצריך באור. וי"ל דקשה לו. דלפי כונת הלשון והענין הי' נות יותר לומר והארץ לעולם קיימת. בהיפך מלשון הולך ובא. דהלשון הולך כאן הוא כמו עובר. וכלשון הגשם חלף הלך לו (שה"ש ב'). וההיפך מן עבר הוא קיים. - אך הנה לפי המבואר למעלה. דהשם "ארץ" כנוי לצדיקים, ואמרו (שבת קי"ד א') שהצדיקים נקראים בוני עולם. ומפרש הטעם. מפני שעוסקים בבנינו של עולם. וי"ל הביאור בזה. משום דלולא התורה ולומדיה היו בני אדם גדלים וחיים כחייתי יער. בלא כל נמוס וצניעות ובלא כל מדה אנושית ורגש מוסרי, וכמו שצייר הרמב"ם בריש הלכות אישות מפרעות החיים שקודם מתן תורה בזה הלשון: קודם שנתנה התורה הי' אדם פוגע באשה בשוק ואם רצה הוא והיא הי' בועל אותה על אם הדרך והולך לו. עכ"ל. והתורה מלמדת את