גשמי ברכה כב

קהלת א א. (א) דברי קהלת בן דוד וגו'. כבר כתבתי בבאורי לשה"ש (א'. א'). דמשני אלה הספרים. שה"ש וקהלת. סמך נאמן למה שאמרו בכמה מקומות באגדות שהרבה גדול יחוס עצמו של אדם מיחוס אבות ע' מנחות נ"ג א' וסנהדרין פ"א א' עה"פ ביחזקאל אל ההרים לא אכל, שלא אכל בזכות אבותיו (וכנראה מפרש אל ההרים כמו אל ההורים). ובמדרש שוחר טוב (קמ"ו): אם אין אדם עושה טוב לעצמו אל יבטח במעשה אבותיו. ויותר מזה כי אפילו בצירוף מעלת הגדולה והכבוד ליחוס אבות. לא יגיעו למדרגת יחוס עצמו: והסמך משני אלה הספרים שזכרנו. הוא. כי הן בשה"ש כתיב שיר השירים אשר לשלמה. ולא יחסו הכתוב לא לדוד אביו ולא לגדולת מלכותו בירושלם. ובכל זאת ידוע. כי שיר השירים נחשב לקודש קדשים. ואמרו. כי לא הי' העולם כדאי כיום שניתן בו שיר השירים (מס' ידים. פ"ג מ"ה). וכאן בקהלת יחסו הכתוב לדוד אביו ולתפארת גדולתו. מלך בירושלם, והנה עם כל מעלת היחוס והגדולה בקשו החכמים לגנוז ספר זה (שבת ל' ב'). וטעם יתרון הקדושה לשה"ש בארנו שם במקומו: (ב) אמר קהלת. במדרש. ולהלן (ז' כ"ז) הוא אומר אמרה קהלת. אמר ר' ירמיה. זה רות הקודש. פעמים שהוא מדבר בלשון זכר ופעמים שהוא מדבר בלשון נקבה. ע"כ. והלשון פעמים שהוא מדבר מוסב על קהלת. כלומר. פעמים שקהלת מדבר בשם רוח הקודש. ופעמים שהוא מדבר משמו (מה שהשיג ברוה"ק). וכשמדבר בשם רוה"ק מדבר בלשון נקבה. כי השם רוח. על הרוב. הוא שם נקבה. כמו ותשאני רוח. רות סערה. והרוח תשוב אל האלהים (להלן י"ב). הציקתני רוח בטני (איוב ל"ב). והרבה כהנה. וכן מצינו שמות זכר ונקבה משותפים לרוח הקודש. כמו מה נאוו על ההרים רגלי מבשר (ישעיה נ"ב). עלי לך מבשרת ציון (שם מ'). הכל הבל בתלמוד מס' ב"ב (ק' ב'). ת"ר. אין פוחתין משבעה מעמדות ומושבות למת. כנגד הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל. ע"כ. וענין המעמדות ומושבות הוא. כי בעת שחוזרים מקבורת המת הולכים מעט ויושבים מעט וחוזרין והולכים מעט ויושבים וחוזרין והולכים ויושבים. וכך עושין שבע פעמים. כדי שהחיים יתבוננו בזה ויתנו אל לבם כי חיי האדם הקבועים משבע תקופות בחיים (כפי שיתבאר בדרשה הבאה) כולם הבל ויחזרו בתשובה וימנעו מעשות רע: