גשמי ברכה כא

אבל ביעקב כתיב (פ' ויצא) וינהג את כל מקנהו, ולא כתיב את כל המקנה אשר לו, להורות, שלא חשבם לשלו ביחוד, אך הי' קנינו, וכן באיוב (א') ויהי מקנהו שבעת אלפי צאן, ולא כתיב מקנהו אשר לו. וזה לשון צדיקים ואנשי מעלה: ולפי זה מדויק לשון בועז, שאמר, קניתי את כל אשר לאלימלך, ולא אמר קניתי לי, שהי' במשמע שמיוחד לו כדבר נצחי, אלא הם רק קנין לזמנו. ולא כן בקנין רות לאשה, שהיא באמת מיוחדת רק לו, ובקנינו אותה הוא אוסר אותה על כל העולם, וכמ"ש בקדושין (ב' ב') מהו לשון קדושין, דאסר לה אכולא עלמא כהקדש, ועל כך אמר קניתי לי לאשה: (יא) כרחל וכלאה יתכן, דתפסו שמות אלו, כדי להרגיע רוחו של בועז, כי אולי יש לו הרהורי דאגה על אשר מוצאה של רות מאנשי רשע, כי כך הי' מוצאן של רחל ולאה, ובעל זאת בנו שתיהן את בית ישראל. ולא אמרו כשרה ורבקה, מפני שלשרה הי' בן חורג ישמעאל, ולרבקה בן שלה עשו, מה שאין כן בני רחל ולאה כולם שבטי יה, עדות לישראל: וגם מפני זה דמתה רות לרחל וללאה, שגם הן עזבו את אביהן ואת אלהיו ואת כל עניניו ודבקו ביעקב, כמש"כ בס"פ ויצא, וגם רות עזבה אביה ואמה וארץ מולדתה ותדבק בעם ישראל, כמפורש למעלה (ב' י"א): ועשה חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם. הנה ידוע בתורה, דאפרתה היא בית לחם, וכמו שאמר יעקב ליוסף בענין מיתת רחל (ר"פ ויחי) ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם, וכן בפורש במיכה (ה') ואתה בית לחם אפרתה, וכפי הנראה כך הי' המנהג לכנות את העיר הזאת בשני השמות, ואולי הטעם בזה, כדי להבדילה משם עוד עיר בית לחם אשר בגבול זבולן. כמבואר ביהושע (י"ט ט"ו): (יב) אשר ילדה תמר ליהודה. יתכן דהעלו עתה לפני בועז את זכרון תמר ויהודה, כדי לחזק רוחו, כי אולי צר לו על האופן הבלתי נמוסי שנתקרבה רות אליו כמבואר בפרשה הקודמת (ז'), זכרו לו את תמר, שגם היא נתקרבה ליהודה באופן בלתי נמוסי, כמבואר בפרשת וישב, אך מפני שהיתה כוונתה לשמים הי' זרעה זרע קודש וברכה לבית ישראל, וכן יעלה ברות: