גשמי ברכה טו

למעלה (פ' ב') דהלשון שתיהן מורה על ההשתוות שביניהן, הנה עתה בשובן למקומן היתה נעמי עיקר כאזרחית המקום מכבר, ורות טפלה לה. וזהו וחשב נעמי ורות עמה, ולכן לא כתיב ותשבנה שתיהן כמו בהליכה, ותלכנה שתיהן: ב. (ד) ויאמר לקוצרים ה' עמכם. והם השיבוהו יברכך ה'. הוא הקדים שם ה' לברכה והם הקדימו הברכה לשם ה'. ויתכן בטעם הדבר עפ"י מה שאמרו במס' נדרים (י' א'), מניין שלא יאמר אדם לה' חטאת, לה' עולה וכו' אלא חטאת לה' עולה לה' (כלומר, שלא יקדים לומר שם ה' תחלה), ת"ל קרבן לה' (פ' ויקרא). ויש כמה טעמים בדבר, ובשל"ה כתב הטעה, דחיישינן שמא לאחר שיאמר לה' יחלה וימות, ונמצא שיוציא שם שמים לבטלה. והנה לפי זה קשה איך הקדים בועז בשם ה', שאמר ה' עמכם, ולא חייש לזה: אך הנה אמרו חז"ל, כל המקדים שלום לחבירו מאריכין לו ימיו ושנותיו, ולפי"ז לא הי' לו לחוש שמא ימות, כיון שהוא הי' מקדים שלום לקוצרים אבל הקוצרים, הם לא מקדמי שלום, כי אם משיבי שלום על ברכתו שלו, ובהם שייך החשש ממיתה, לכן הקדימו הברכה לשם ה', ואמרו יברכך ה'. (ז) ותעמוד מאז הבקר ועד עתה. זה מספור הנער לבועז, ולא נתבאר לאיזו כונה סיפר הנער זה, כי מה נ"מ בזה, ומה נוגע לבועז לדעת זה. ויתכן שראה הנער שלקטה הרבה מאוד, וחשש שמא ירגיש זה בועז ויחשדנו שנתקרב לה והטיב עמה ונתן לה משל בועז, לכן הקדים לומר, שעומדת בזה מאז הבוקר ועד עתה, ולא יפלא אם לקטה הרבה: (ח) תדבקין עם נערותי. ראה להלן פסוק כ"א, כי אמר אלי עם הנערים אשר לי תדבקין: (יב) אשר באת לחסות וגו' במדרש, אמר רבי תסא, אשר באת לחסות תחת כנפיו. וי"ל הבאור, משום דהלשון אשר באת לחסות וגו' אפשר לפרש בשני פנים, האחד, שהוא תואר על ה', כלומר, זה ה' אשר את באת לחסות תחת כנפיו, ויתפרש הלשון "אשר" כמו מכל מלאכתו אשר ברא (פ' בראשית), וגם אפשר לפרש, כי המלה אשר הוא נתינת טעם לברכתו ישלם ה' פעלך מעם ה' אלהי ישראל. כלומר למה ישלם ה' פעלך, עבור זה אשר באת לחסות תחת כנפיו, כלומר, עבור זה שמתגיירת ויתפרש המלה אשר' כמו על אשר', וכהלשון נתן אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי (פ' ויצא), שפירושו "על אשר נתתי", והחלוק בין הפירושים האלה הוא פיסוק הטעם בקריאת המלה אשר וגו', כי לאופן הראשון הוא נמשך אהקודם, ולאופן השני הוא סובב הולך למטה. וכן טעם הנגון מורה, וזה מחדש רבי אסא, שהלשון אשר הוא טעם לדבר, ונוטה למטה: (יד) גשי הלום במדרש, רמז רמז לה, עתידה מלכות בית דוד לצאת ממך, דכתיב בי' הלום, שנאמר (ש"ב ז') ויבא המלך דוד וגו' ויאמר מי אנכי כי הביאתני עד הלום, כלומר, עד מלכות. וכהאי גונא מצינו בזבחים (ק"ב א'), ביקש משה מלכות ולא ניתן לו, שנאמר (פ' שמות) אל תקרב הלום,