גשמי ברכה יד

(יג) אל בנותי כי מר לי מכם וגו'. לא נתבאר אל מה יכון מתמר זה, והוא אינו דבוק כלל ואין לו יחש לענין. ואולי הכונה עפ"י מה שאמרו במס' שבת (ל"ב א') שטנא בתרי אומי לא שליט, ואמרה, כי בכלל אינה רוצה שיתחתנו עמה והיו לדת אחד, כי יצאה בי יד ה' וחוששת אני שאתייסר גם בעתיד, ואם נהי' לעם אחד אפשר כי השטן יגע בגללי גם בכן, ולא כן אם אנחנו שתי אומות אין השטן שולט בכן: (יט) ותאמרנה הזאת נעמי. פתח הכתוב בשם סתמי, ותהום כל העיר, שכולל אנשים ונשים, וסיים בלשון ותאמרנה, שזה לשון רבים לנשים, וכן להלאה, ותאמר אליהן, אל תקראנה, קראנה, הכל בלשון נקבה. ויתכן דבכלל על דבר בואה במצב מעונה ואומלל כזה המה של העיר, אנשים ונשים, אך השנוי בפניה הכירו מיד הנשים, כי בזה כח תכונתן, ותאמרנה הן הזאת נעמי, ולכן פנתה נעמי בתשובתה גם כן אל הנשים: (ב) קראנה לי מרא. באה, המלה מרא בחתימת אל"ף תחת ה', ולא נדע למה. אבל מצאתי ברבינו בחיי פ' בהעלתך (י"ב ב') כתב בזה הלשון, כל תיבה שצריכה להכתב (בסופה) בה"א ונכתבה באל"ף, הכונה להפליג הדבר שבאותו ענין, כמו והיה לכם לזרא, תחת לזרה (שם), להפליג הזרות והגיעול, וכן קראנה לי מרא, תחת מרה, להפליג ערך המרירות, ובדניאל (י"א מ"ד) ויצא בחמא גדולה, תחת בחמה, להפליג ערך החמה והכעס: והנה לא פירש מניין לו כלל זה, ומה טעם בדבר, אם לא דנימא, דמבטא האל"ף יותר חזק ממבטא הה"א, כי הברת הה"א היא יותר קלה מכל האותיות, מפני שבהברתה אין צריך לנגוע בכל אברי ההברה, וכמ"ש בבר"ר על הפ' אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, ודרשו ברמז, בה' בראם, כל כך בנקל ברא הקב"ה את העולם כקלות הברת הה"א): **(ועפ"י דברי רבינו בחיי אלה בארתי את שם "בי דואר" המקובל אצלנו לבית פקידות, הפאסט, ונמצא שם זה במובן זה גם בתלמוד (שבת י"ט א'), ולא נודע יסוד לשם זה במובן הפאסט: ופרשתי דיסוד השם הוא על שם הלשון בשופטים (ה') מדהרות דהר"ת אביריו, ובנחום (ג') וסוס דהר, שענינו מרוץ הסוס במהירות וחפזון, וזה מכוון ממש לתכונת ענין הפאסט, שהכל נעשה במהירות ובזריזות יתירה וע"י סוסים קלי המרוץ: אך לא נתבאר למה נשתנה השם בי דוהר, בה"א, כלשון הפסוק, על בי דואר באל"ף, ולדברי רבינו בחיי דהאל"ף הבא במקום שדרוש לבא ה"א מורה על הפלגת הענין, נכון מאוד, כי על כן בא השם באל"ף להורות הפלגת החפזון והמהירות אשר בענין זה, בענין הפאסט:)** (כב) ותשב נעמי וגו'. לכאורה כל פסוק זה מיותר, אחרי פסוק י"ט ויהי כבואנה בית לחם, ואולי רוצה הכתוב לומר, דכלפי לשון הכתוב (י"ט) ותלכנה שתיהן, שבדרך היו כמו שוות בערכן וביחושן כמו שבארנו