גשמי ברכה יג

ואם שבניהם יבנו את העולם בהיתר ולא באיסור, ביושר ולא בעולה, אבל מכיון שעוברים על רצונם זה ועושים ההיפך, לא ניחא להו לקרוא את שמם עליהם, וזה הם לצער ומפח נפש: והנה בפסוק הקודם מסופר שבני נעמי נשאו להם נשים מואביות, והנשואין הי' באיסור לאו לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה', והחידוש עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית נתחדש בזמן מאוחר בנשואי בועז את רות, ובארנו שם בפסוק הנזכר, כי דבר זה הי' לנעמי למורת רוח. אך לא יכלה למחות, עיי"ש, ולכן למעלה בפסוק, שנזכרים טרם נשאו להם נשים מואביות נתיחסו אחריה כבנים, אבל לאחר שעברו על רצונה ונשאו, לא רצתה לייחס אותם אחריה כבנים, ומכונים רק ילדיה כאשר בטבע: ל) כי שמעה וגו'. כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם, במדרש מאין שמעה, שמעה מרוכלין המחזירין בעיירות, וזה צריך באור וכתבתי בתו"ת עפ"י המבואר בב"ב (כ"ב א') דאעפ"י שבני מדינה אחת יכולין למחות בבני מדינה אחרת להביא סחורה למדינתם, אבל ברוכלין אין יכולין למחות, ופרשו הטעם, דסחורות רוכלין הם על הרוב תכשיטי נשים ותמרוקיהן לתקנת הנשים, לחבבן על בעליהן. ומסתבר, דבשנות רעבון שאסור בתה"מ (תענית י"א א') אין צורך באלה, וממילא אין רוכלין עוברין, וגם יכולין למחות בהם, ועתה כשראתה רוכלין מחזירין, הבינה, כי עבר הרעב. והלשון כי שמעה הוא מלשון בינה, וכמו והם לא ידעו כי שומע יוסף (פ' מקץ) שפירושו כי מבין יוסף את דבריהם, ע"י המליץ, וכן לא ישמעו איש שפת רעהו (פ' נח), דבר נא אל עבדיך ארמית כי שומעים אנחנו (מ"ב י"ח), ועוד כהנה: (ז) ותלכנה בדרך לשוב אל ארץ יהודה במדרש לקח טוב דריש, ותלכנה בדרך לשוב אל ארץ יהודה, שהיו עוסקות בדיני גרים לשוב אל דת היהודים, ע"כ והוא פלא, מניין לו זה: ויתכן דמדייק שני דיוקים בפסוק, הראשון, דהלשון ותלכנה בדרך כולו מיותר, דדי הי' לכתוב ותצא מן המקום ושתי כלותיה לשוב אל ארץ יהודה, וממילא מבואר שהלכו בדרך, דלא יתכן אחרת. ושוב מדייק, דהלא כיון דיסוד כונת שובם הי' לשוב אל עירם בית לחם מן המקום שיצאו, הי' להכתוב לומר בקצור לשוב אל בית לחם, והלשון אל ארץ יהודה איננו מוכרח כלל לכאן, ובאמת להלן בבואם אל מחוז חפצם כתיב (פ' כ"ב) והמה באו' בית לחם: ולכן דריש על דרך רמז ואסמכתא, כי הלשון ותלכנה בדרך הוא ע"ד הלשון בפ' יתרו והודעתי להם את הדרך ילכו בה, דהיינו דיני דת ודין, והלשון אל ארץ יהודה דריש עפ"י הידוע, דישראל מכונה בשם ארץ, והוא עפ"י הפסוק במלאכי (ג') כי תהיו לי אתם (עם ישראל) ארץ חפץ (והכונה, כי כמו הארץ הוא יסוד העולם, כך תהיו לי אתם יסוד באומות) וכה יוצאת דרשה אגדית לשוב אל ארץ יהודה, לשוב אל עם ישראל, אל אמונתו ואל דתו: (ח) אשה לבית אמה ראה להלן בפסוק אבקש לך מנוח (ג' א): (ט) ומצאנה מנוחה וגו'. ראה להלן בפסוק אבקש לך מנוח (ג' א'):