גשמי ברכה קל

אפשר לחשוב כי אם יפגרו מהלכם אפשר כי יאחרו המועד בכל מדינות המלך, לכן היו צריכים לזירוז ומהירות יתירה: שם. ומרדכי להבין השילוב". י"ל דבא להשמיענו, דלא רק היהודים שבשושן שמחו בגדולת מרדכי, כי אם גם יתר העמים שם, וזה מפני אהבת מרדכי או משנאתם להמן, כמ"ש בגמרא מגילה (ט"ז א') על הפסוק לא נעשה עמו דבר (ו' ג'). ומה דכתיב למעלה (ג' ט"ו) והעיר שושן נבוכה ג"כ יש לפרש על כלל התושבים, כי חשו וידעו שנעשה דבר נכבד בממלכה אך לא ידעו ענינו, והיו נבוכים: שם. ליהודים. "בבאור הכתוב הזה", בפשיטות י"ל, דבא לצייר ערך השמחה לעומת הצער שמקודם, זה לעומת זה, כנגד הצום אורה, וזה עפ"י הפסוק בש"א (י"ד כ"ט) אורו עיני כי טעמתי וגו', וכנגד האבל - שמחה, וכנגד ובכי והספד - וששון, וכנגד שק ואפר, שהוא בזוי ופחיתות לכבוד האנושיות יקר, שהוא גדולה וחשיבות וכבוד, כמו וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן, למי יחפוץ המלך לעשות יקר גדולה וכבוד: שם. ורבים. "שלא היתה כוונתם לש"ש". י"ל פשוט, דמפרשי מתיהדים, בהתפעל, ע"ד הלשון במשלי (י"ג) יש מתרושש והון רב, הבאור מתחפש כרש, וכאן מתחפשים כעוברים אל דת היהודים, מפני כי נפל פחד היהודים עליהם: צד 26 ורבים. "גרים מעמלק, מכילתא". ויליף זה מלשון מלחמה לה' בעמלק מדור דור. ולא נתבאר איפה מרומז כאן ענין גירות, ואולי זהו רק כשהן בגיותן. ובארתי. עפ"י הגמ' דגיטין נ"ד א', ההוא דהוי קרי לי' דייר בן דיירתא, ופירש"י, גר בן גיורת, עכ"ל, וזהו משום דהג' והד' מתחלפין, (עפ"י הכלל בל"ב מדות של ר"א בריה"ג, דאותיות הסמוכות בא"ב מתחלפות), וכן מצינו גור הדור, שגרש - שדר, גלוסקמא - דלוסקמא, ומכיון דכתיב מדר דר חסר ווי"ן (מדור דור), מסמיך לדרוש ענין גירות, כמבואר: ומרמב"ם פ"ו ה"ד ממלכים מתבאר דאם השלים עמלק לישראל אין לוחמין לו, והראב"ד השיג עליו, ועיי"ש בכ"מ. ובספרי בארתי בטעמו של הרמב"ם (כלומר, סמך וסיוע לדבריו) עפ"י מש"כ בזה"ק ובספרי קבלה, דלכן כתיב בעשרת הדברות לא תרצח, לא' בטפחא, שהוא מפסיק, להורות, שלפעמים מצוה להרוג, כגון הרוגי ב"ד, משום ובערת הרע מקרבך. והנה בסוף פ' תצא, בענין עמלה כתיב לא תשכח, לא' בטפחא, להורות שלפעמים תשכח, והיינו אם השלים לישראל: שם ומזה. "אם בני קטורה מחויבים במילה", דעת רש"י דלא חייבים. וסמך ד ראי' לדעתו, ממ"ש בסנהדרין (צ"ד א') על הפ' ויחד יתרו, שהעביר חרב חדה על בשרו, כלומר, שמל עצמו. ומבואר בס"ע ובמדרשים, דיתרו בא מבני קטורה, והנה זה עתה נתגייר ולא מקודם, ש"מ שלא נתחייבו: צד 27. כי נפל "מפחד בו"ד שהוא קשה מאוד". ועפ"י זה יש לפרש הלשון בשירת הים, תפול עליהם אימתה ופחד בגדל זרועך ידמו כאבן, ולמה כל כך אריכות. אך מפני שפחד ביד"ש איננה קשה, הוסיף, שבפעם הזאת יהי' קשה עד שידמו כאבן: שם. אשר. "המה בעצמם". הוא ע"ד הכתוב ביחזקאל אל ההרים לא אכל (י"ח) ופרשו בגמרא סנהדרין (פ"א א') שהמובן הוא שלא אכל בזכות