גשמי ברכה קכט

שם. ובבקר "ממהר נקמתו". ובארתי עפ"י זה המשך הפסוק באיוב (י') הכימי אנוש ימיך, אם שנותיך כימי גבר כי תבקש לעוני וגו', ור"ל, כי האדם ממהר נקמתו שמא ימות ולא יראה נקמתו, אבל לא כן אתה, ולמה זה תמהר לבקש לעוני וגו'. ועל כן מצינו (סנהדרין קי"א א') כשעלה משה למרום מצא להקב"ה יושב וכותב ארך אפים, אמר לפניו, רבש"ע, ארך אפים צדיקים, אמר לי' אף לרשעים. וזה מטעם המבואר, שהקב"ה, יען שהוא נצחי אינו ממהר לנקום גם מרשעים. וגם יתבאר עפי"ז הפיוט וכל מאמינים שהוא חי וקיים, הטוב ומטיב לרעים ולטובים. ובאור המשך הענינים, כי יען שהוא חי וקיים, אינו ממהר לפרוע מרשעים, ובין כה הוא טוב ומטיב לרעים כמו לטובים:

צד א מהר. "למה המהירות". לדעתי הלשון מהר שבכאן אינו רק ממהירות בזמן, כי אם מתכונת המעשה בלב רצון וחשק, ע"ד וימהר אברהם, מהרי וכו' (וירא) וברבקה ותמהר ותורד כדה, להורות על חביבות העשיה, יען כי אלה שעושים מעשיהם שלא ברצון הנפש ורק באכף הצוי, הם ממלאים תפקידם ברפיון ובעצלתים, רק לצאת חובת הצוי. ועל זה העיר אותו המלך כאן, לכבודו של מרדכי ולרגשי תודתו אליו. ואפשר לפרש עפ"י זה סוף דבריו "אל תפל דבר מכל אשר דברת", שלכאורה מיותר הוא, דהא כבר הגיד והורה לו מה לעשות "ועשה כן", וגם הפעל "נפל" אינו מחוור לכאן, ויותר הי' נכון לומר "אל תמנע". אך זה העושה דבר בהכרח ובכפיה ומוכרח לתת דבר לחבירו, הוא כמו זורק לפניו הדבר כלאחר יד ברחוק מקום, ברוגזא ובמרירות. והתרה בו המלך שיעשה כל דבר כמו ברגש לב טוב, ולא כמו בזריקה ובנפילה כלאחר יד:

צד 22. ויאמר. "ורק אחד יחיד". ויהי' הלשון אחד מן הסריסים ע"ד הלשון בקהלת אדם אחד מאלף מצאתי, כלו' אחד מצוין בין הסריסים:

צד 24. וישלח. "ולא נזכר בסוסים". פשוט, דשם מכוין לספר, רק תכונת היציאה, שיצאו דחופים בדבר המלך, וכאן מספר אופן המרוץ, בסוסים רוכבי הרכש וכו':

שם ולהיות. "אם גמלתי שולמי רע". לדעתי יתפרשו הפסוקים בנקל ובפשטות האמת, ואמר (פסוק ד') ה', אם עשיתי זאת, אם יש עול בכפי אם גמלתי שולמי רע (ואחלצה) אם הדחתי או גרשתי אויבי ריקם (כענין שנא' באיוב (כ"ב) אלמנות שלחת ריקם. וחלץ פירושו הדחה, הסרה, כמו וחלצו את האבנים. פ' מצורע) אם עשיתי כזה וכזה, אז אענש כי ירדוף אויב נפשי וירמוס לארץ חיי וכו':

צד 25. הרצים מה זו הבהלה כעת". - השם "בהל" מורה לא רק על פחד וחרדה, כי אם גם על זריזות ומהירות הפעולה. ומזה ויבהל את תמרוקיה, שזירז והחיש, ויבהילו להביא את המן, זירזו והחישו אותו. ובקהלת, אל תבהל על פיך, כמו אל תמהר, ועוד שם (ז') אל תבהל ברוחך לכעוס, ובמשלי (כ"ח) נבהל להון, מהיר לאסוף הון. ובנוסח הגדה ש"פ שבחבור הרמב"ם מתחיל בלשון בבהילו יצאנו ממצרים, כלומר, בחפזון. ומזה הכונה כאן שיצאו בזריזות ובמהירות. וטעם הדבר שלמעלה (ג' ט"ו) חסר זה, פשוט, משום דשם לא היו צריכים לזה, כי עדיין שהות רב הי' שיגיעו היוצאים למקומותיהם, כי יצאו בי"ג בניסן משא"כ כאן יצאו בשני חדשים וחצי אח"כ (בכ"ג בסיון) והי'