גשמי ברכה קכח

מרדכי לבא אל המלך, לפיכך לא הלך התך להשיב בעצמו. וע"י זולתו לא הי' לה איש שתבטח בו למסור דבריה בעל פה, ולכן הוכרחה להשיב בכתב. ואחרי שהתחילה לדבר בכתב נמשך אופן זה גם להלאה (פסוק ט"ו). אבל למרדכי הי' איש עתי בטוח ונאמן לו ולא הי' צריך לכתוב. ועל דברת התוס' בגיטין ע"א א', דאמירה לא הוי אלא בפה, ותמהו על זה (ולהלן במגילה כתיב אמר עם הספר), וקרוב לומר, דכונתם, דאמירה זו שבחליצה (מאן יבמי, לא חפצתי לקחתה) בודאי לא הוי אלא בכתב. וטעם הדבר עפ"י הגמרא יבמות (ק"ה ב') האי מאן דמקרי. לא לקרי (המאמר לא אבה יבמי ולא חפצתי לקתתה) לא לחודי' ואבה לחודי' וכן לא לחודי' וחפצתי לקחתה, עיי"ש, וזה א"א להבליט בכתב. וצריך לגרוס בתוס' הנ"ל, אמירה זו (דחליצה) בודאי לא הוי אלא בפה:

שם לך. "תיבת "לך" מיותרת". וכן מצינו בפ' שמות, לך ואספת את זקני ישראל. וטעם הצוי "לך" פשוט, משום דלתכלית אסיפה צריך ללכת לאסוף את כל המפוזרים בעיר, זה בכה וזה בכה, וכן כאן "כנוס" צריך ללכת לכנס:

שם "שעבר עורקמי דמיא" לעורר את היהודים שגרו בעבר המים. ויתכן, דראה לדרוש כן, משום דלשון "העברה" מצינו על הרוב בעוברים על המים, כמו ויעברו בתוך הים, ויעבור את הירדן (יהושע), וכאן כתיב ויעבור. ומזה י"ל מקור הדרשה בר"פ וירא, שנדמו המלאכים לאברהם כמנהיגי ספינות, וזה מרומז במה שאמר להם ואחר תעבורו, ולא תלכו:

צד צד 17 ויספר "הי' תמיד אממונא". וכה"ג כתב רש"י בפ' בלק, עה"פ לו יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב - למדנו שהוא חומד ממון. ומכבר העירותי ממשנה דאבות (פ"ו מ"ט), א"ר יוסי בן קסמא... אם אתה נותן לי כל כסף וזהב שבעולם וכו' וא"כ מאי חזית לדרוש כזה לגנאי לבלעם. ובארתי, דשם הציע לו האיש אלף אלפים דנרים. והשיב לו הוא, למה תציע לי אלף אלפים, לו גם כל כסף וזהב שבעולם תתן לי ג"כ לא אלך, וא"כ השיב לי מעין הצעתו, אבל בבלעם, הנה בלק לא הציע לו כלל כסף, כי אם כבוד, כבד אכבדך, והי' לו להשיב מעין דבריו, מענין כבוד, לו גם תכבדני בכבוד היותר גדול. ולמה תפס ענין כספים שלא ממין ההצעה כלל, מתבאר שחומד ממון הוא, ולכן ישא זה תמיד על לבו ועל פיו. וכזה יש לצרף כאן בהמן:

צד 18 ויאמר "ובעיני יפלא". במדרש חשיב אלה שבמקרה פתחו באף ונאבדו באף, וזהו כעין מסורה, אבל אין לעשות מזה כלל כי אין לפתות באף וראי' משר האופים שהוא לא חטא כלל אלא כך עלתה לו. ומצינו בהקב"ה שפתח בישועה ונחמה, ואף גם זאת, בהיותם ודברי המת"כ אינם מוכרחים:

צד 19 ותאמר. "נופל הפעל על הדבוק". וכן קול דמי אחיך צועקים. לקול נגידים נחבאו (איוב כ"ט):

שם א ועוד. "ולא נכתב תיבת "כל"" פשוט, מקודם לא באו כל אוהביו, כרגיל בהזמנה, יקרו מניעות שונות לרבים מהמזומנים לבא, יש מי שהוא חולה, ויש שאין שעתו פנויה, ויש שאיננו בעיר באותה שעה, וכדומה מן המניעות, ועל כן רבים מאוהביו לא באו, אבל אלה שבאו הביעו דבריהם כולם, ולכן נאמר כאן "כל":

שם. יעשו. "הי' תולה אותו ג"כ בידיו". הוא ע"ד שכתבתי באי כה בפסוק שרים בידם נתלו (ה' י"ב):