גשמי ברכה קכו

צד 6 ויכתב. בהשקפה ראשונה מיותרים וכו'. לדעתי הלשון ולא יעבור הוא מעין הלשון שלהלן (ח') להעביר את רעת המן, כלומר, לבטלה. ואמר כאן ולא יעבור, שלא תבטל ולא תשתנה: צד 7 ומלכותה. "לטול את המלוכה ממי שנתנה". ויתבאר בזה בשבת ל"ג א', בעון.. גלות בא לעולם ואחרים באין ויושבין במקומן, שנאמר ולא תקיא הארץ וגו'. ולכאורה מניין לו עוד שאחרים באין ויושבין, והלא בפ' כתיב רק ולא תקיא הארץ אתכם. וגם לא נתבאר מה תלה זה בענין הקללה להגולים כי איזו נ"מ להם מה שיהי' אחר גלותם, אם ישבו אחרים או לא, כי הן מה שנוגע להם הוא רק גלותם הם, ואחרי זה יהי' מה שיהי' עם אותה הארץ: וכן קשה בבמ"ר (פ' כ"ב), למה נקרא שמם (של ממון) זוז ים מפני שזזים מזה ונתנים לזה (גלגל חוזר בעולם). ולמה נקרא שמם נכסים, שנכסים מזה ונגלים לזה, וקשה, שהרי בשמות זוזים ונכסים מרומז רק שזזים ונכסים מזה, ומניין לו שנתנים ונגלים לזה. והלא השלילה אפשר לבא ע"י אופני כליה שינים: אך הבאור הוא, דרק אז נחשבת העקירה לנחלטת וקיימת, רק אז, אשר בעת שנעשה אמריה הנחה בהגעת אותו הדבר לאחר, יען כי כל זמן שלא נמסר לאחר אפשר עוד להנענש לקוות פן ואולי עוד ישוב הדבר אליו בזכות תשובה ומחילה, אבל מכיון שנמסר לאחר אז אפסה כל תקוה, יען כי אין ממדת הקב"ה להוציא הטובה ממי שנתנה לו: ומתבאר, דעיקר העונש מגלות ומהפסד בא רק אז, כשבאים אחרים ויושבין במקומם או מקבלים אותה הטובה שהיתה להנענש, שאז העונש נחלט וקיים, ולא יעבור: ועל כן יתבאר, כי בעת שהודיע שמואל את שאול מהעברת מלכותו, נסה לבקש ממנו אחת ושתים על חזרת הדבר, וגם אחז בכנף בגדו ולא עזב אותו, ומכיון שהודיעו כי המלוכה שנתנה לרעך (ש"א ט"ו כ"ח) הרפה ממנו ועמד מלבקש, כי נוכח כי עתה הדבר נחלט לאבידתו, ואי להשיב: ומה טוב ויפה יתבאר עפ"י כל זה בפ' בחקתי (כ"ז ל"ב) בענין הגלות מארצם, והשמותי את עריכם (לאחר הגלות), ופירש"י, זו בשורה טובה לישראל שלא ימצאו האויבים נחת בארצם, עכ"ל, ולא נתבאר טיב הבשורה וענינה, כי איזו נ"מ להגולים אם ימצאו התושבים החדשים נחת בארצם או לא, כי הלא איך שהוא, הם גלו משם: אך הבאור הוא, כי מכיון שעיקר טעם החלט הגלות הוא, מפני שאין ממדת הקב"ה לשלול את הטובה ממי שנתנה לו, כמש"כ, אבל מכיון שהתושבים החדשים לא ימצאו נחת בארצם, אז השלילה מהם את הארץ לא תחשב להם צרעה, ואם כן חזר הדין שאפשר לישראל לקוות לשוב אל הארץ וזה הוא ענין הבשורה הטובה שכתב רש"י, ומתבאר היטב צד 9 לקחה מיתורא תיבת לו'. וכ"מ בבועז, שאמר (רות ד') קניתי את כל אשר לאלימלך וגם אח רות המואביה. קניתי לי לאשה הוסיף בענין זה המלה "לי" אבל בקנין הטובה אמר רק קניתי ולא אמר "לי":