גשמי ברכה קכה

צד 22. בהערה לפעמים גם מעשה הקב"ה צריכים תקון ובמ"ר בראשית איתא "כל" מה שברא הקב"ה צריך תקון: צד 23 (ה' י"ח), בד"ה על. שיש להם חבור וכו'". יש להעיר מסוף כתובות (קי"א א') עמידה קשה ללב והליכה קשה לעינים, וברש"י פסחים מ"ב ריש ע"ב, המועיל ללב קשה לעינים. ע"ש: ברוך הלוי עפשטיין. פינסק, מ"ח תר"ץ. הערות לס' מגילת ספר למגילת אסתר מג"א תרפ"ט. צד 1 ויהי בימי. "שמחה לעם כשבת מלך. מכל הנאמר במקרא ובחז"ל בענין מנוי מלך רחוק מאוד לקרוא ליום המנוי יום שמחה. ראשון תחלה אמר הקב"ה לשמואל בסבת רצון ישראל למנות להם מלך "כי אותי מאסו ממלוך עליהם" (ש"א ח' ז'), ושמואל הרציא לפניהם משפט המלך: "את בניכם יקח ורצו לפני מרכבתו ואת בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות, ואת שדותיכם ואת כרמיכם וגו' יקח ואת עבדיכם. ואתם תהיו לו לעבדים (שם, שם י"א י"ז) ושוב אמר להם, כי רעתכם רבה בעיני ה' אשר עשיתם לשאול לכם מלך (שם י"ב י"ז) ועוד שם (פ' י"ט) מהודאת העם כי יספנו על כל חטאתינו רעה לשאול לנו מלך: ובחז"ל סנהדרין (כ' ב') עה"פ דשופטים ואמרת אשימה עלי מלך, לא נאמרה פרשה זו אלא כנגד תרעומתן של ישראל שנאמר ואשימה עלי מלך ככל הגוים. וזה בכלל שלש מצות שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ, ואחת מהן להעמיד להם מלך אם יע מדו על זה ובירושלמי סנהדרין פ"ו ה"ו אמרו עה"פ שום תשים שום אשים לא נאמר אלא תשים. את שוית עלך, כלומר, שלא מרצוני. ובשבועות ל"ה ב' מלכותא דקטלה חד משיתא לא מיענשה: מכל אלה קשה לקרוא את יום העמדת מלך ליום שמחה: וגם עיקר תכונת הלשון והיה כשבתו אינו מסוג "והיה" שתשיב במדרש, שבכולם מורה הלשון והיה זמן תקופה ידועה, וכאן רק לקיום הדבר, וכמו בס"פ ויקרא והיה כי יאשם. ובפ' תבא, בתוכחה, והיה אם לא תשמע ובאו וגו'. ועוד שם, והיה כאשר שש.. כן ישיש וצ"ע ברמב"ם ריש הלכות מלכים: צד 2. בהראותו. בכאן לשון ראיה ובהמן לשון ספור". בודאי כן צריך להיות, כי כאן הראה סגולות ומכמני המלוכה, שהם חפצים ודברים עתיקים יקרי ערך שאין נמצאים רק בגנזי מלכים. והיקר שלהם יורגש רק בראיה, כנודע בבתי סגולות מלכים (מוזיאום), משא"כ להמן לא היו כאלה, כי אם פשוט עושר רב. כסף הרבה ולא יתכן להראות חבילות כסף, וזה יתואר רק בספור ובמספר: