גשמי ברכה קכד

דברי המרדכי שהובאו בב"י לטור חו"מ ריש סימן מ"ג אות ג', בזה"ל, "כתובה שטעה הסופר וכתב אלפים ודילג ארבעה, הכשיר ר"י מווינא, דליכא למימר דמעוט אלפים שנים, מדלא כתב אלפיים בשני יודי"ן", עכ"ל, והב"י לא העיר על זה מאומה, בעוד שהדברים מופלאים, שהרי בכ"מ בתורה ובנביאים שבא המספר אלפים במובן שני אלפים כתוב ג"כ ביו"ד אחד (כ"ה בפ' מסעי ובס' שופטים (כ' מ"ה) ובש"א (י"ג ב') ובמ"א (ז' כ"ו) ובמ"ב (י"ת כ"ג), וכמה פעמים בדה"י ובישעיה (ל"ו ח') ועוד ועוד), אך עפ"י הגמרא הנ"ל אם כן עורבים מבעי לי' ועפ"י הסבר התוס', דהיכי דאיכא למטעי צריך לכתוב בשני יודי"ן ניחא, דבענין שכתב המרדכי יש לטעות והי' צריך הסופר לכתוב בשני יודי"ן: צד 18. בד"ה תשתפכנה, "מכאן, כי אין באבנים לשון שפיכה", י"ל בכונת רש"י עפ"י המדרש כאן, דאבני קודש כנוי לת"ח, וכ"ה במ"ר קהלת על הפסוק מסיע אבנים (י') ובמ"ר ויצא עה"פ והאבן גדולה על פי הבאר, וכן בזוהר (תקונים ס"א) על הפ' דפ' חקת ודברתם אל הסלע. ועוד שם (קס"ג) על הפסוק אבן מאסו הבונים, ובאדם שייך לשון שפיכה, ע"ד הלשון שופך דם האדם, דם עבדיך השפוך: ואפשר לומר בטעם כנוי "אבן" וסלע לת"ח עפ"י הגמרא דסנהדרין (ל"ד א') על הפסוק דירמיה וכפטיש יפוצץ סלע למה נמשלו דברי תורה לפטיש (כי אותו הפסוק בדברי תורה איירי), מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות אף ד"ת כן. וכתבו בתוס' דצ"ל מה פטיש זה מחלק (ולא מתחלק) יען כי האבן הוא מתחלק, עכ"ל, הרי דשם אבן וסלע כנויים לת"ח, שדבריהם מתחלקים לכמה ניצוצות, כלומר, לכמה סברות, ענינים, חדושים והלכות: ובמס' ב"ב (קמ"ה ב') אמרו על הפ' דקהלת מסיע, אבנים, זה בעל משנה, וי"ל בטעם היחש הזה, משום דהמשנה הוא אבן היסוד למו"מ של הגמרא: שם בשורה שלישית, בדבר גוש, כמו בנדרים וכו'", וכן בירושלמי סוף מס' שבת, ישפוך צנינים, קוצים וברקנים שם. בד"ה חשך. יתכן לפרש חשך משחור תארם עפ"י המבואר בברכות נ"ו א', דמשחרי לך פרסאי, ופירש"י, דמשחרי, שעושים בך עבודת המלך (וע' ב"ב מ"ז א'), ומבואר במדרשים שבעת החרבן היו משעבדים קשה בישראל (ע' בפ' בחורים טחין נשאו ה' י"ג), וזהו שאמר חשך משחור משעבוד ומעבודה קשה, תארם: צד 19 בהערה בצהרים, סעודה שאכל ושבע י"ל עפ"י המבואר ביומא (ע"ד ב'), שהסומא אינו שבע (מפני שלשביעת הגוף דרושה גם שביעות העין), ואמר אביי, הלכך, מאן דאית לי' סעודתא לא ליכלו' אלא ביממא, וזהו שאמר בצהרים, שאז אור השמש בכל תקפו, ואז כשאוכל הוא שבע: צד 20 בד"ה ובאופן. "היא שבעינו הרע וכו'". קשה מאוד לכוין כונה זו בלשון אשר בחביבות יתירת קבלנו לעתות בו את תפלותינו: צד 21 בד"ה בתינו "אשה קרויה בית". בשבת (קי"ח ב'), מעולם לא קראתי לאשתי אשתי אלא ביתי, וביומא י"ג א), וכפר בעדו ובעד ביתו, זו אשתו: