גשמי ברכה קיז

לכן השכילו מתחילה לדבר עמהם קשות (דבור לשון קשה) ע"ד אשר טמא. ורגזו וקצפו וחרפום וגדפום. ואחרי שהוציאו כעסם מלבם אז יתכן שנשתכך הכעס, ואפשר להציע דרך שלום, ע"י המילה, ובזה לא יכירו שום מרמה. - ויסתבב הלשון "במרמה" על מה שדברו מתחלה קשות כדי להסב עיניהם מחשד, כמבואר: צד 18 ד"ה ביום טובה. "ביום טובתך של חברך" ראה לפרש כן, דאם על טובת עצמו מכוין, פשיטא הוא, דביום טובה, כל אדם לבו טוב עליו: שם. בד"ה אל תרשע. "שיחה עם האשה אפילו מעט שיחה". דרוש להסמיך זה על דברי ברוריא לריה"ג: לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עה"א, ושם הי' רבוי השיחה בשתי מלים (עירובין נ"ג סוף ע"ב): צד 21. ד"ה כי גם. שנאחזים במצודה. יש לפרש בפשיטות עפ"י המשנה בעוקצין (פ"ג מ"ח) דגים מאימתי מקבלין טומאה משנצודו. והיינו טעמא, דמכיון שנצודו נחלטים למיתה אעפ"י שעדיין חיים. וכן אם ימות האדם באמצע השנה הוא כבר נחלט למיתה ברה"ש ורק נאחז במצודה כדגים. (ואעפ"י דב"ה ס"ל דמטמאים רק משימותו זהו רק מפני הכלל דאין בע"ח מטמאים בחייהם, וב"ש ס"ל דראוים לטמא משנצודו). שם. ד"ה וחכמת. סכיה והבטה, וכמ"ש (מגילה י"ד א') יסכה זו שרה, ולמה נקרא שמה יסכה, שהכל סוכין ביפיה: צד 22 ד"ה דברי חכמים. "יש לו עוד תקוה" וכמ"ש בעירובין כ"א ב', ושמא תאמר אבד סברם (תקותם) ת"ל וכו': צד 23 ד"ה ובמסורה. "על איסור הכלאים". לדעתי טעם איסור כלאים שמו מודיע, כי השם "כלאים" הוא זוגי מן "כלא" שענינו מעצור ומעכב, כמו לא תכלא רחמך. ובאורו, שהזריעה בתערובת מינים שונים תעצר ותעכב את כח הגידול הסדורי, כפי שחקקה הטבע: צד 25 והסר. "ביצ"ט וביצ"ר" לדעתי הכונה לעבדו במצות עשין ובמצות ל"ת. וקורא לעשין יצר טוב עשה"כ עשה טוב, ואת המניעה ממצות ל"ת בשם יצר רע עשה"כ סור מרע: צד 26 ד"ה ובפנים. (בהערה) "והלמ"ד נוסף", כמו לכל כליו תעשה נחושת (פ' תרומה) תחת כל כליו, לא יוכל לשלחה (תצא) ת' לא יוכל שלחה, האיש הלזה ת' הזה: ועפ"י זה פרשתי בהושע (י"ג ה') אני ידעתיך בארץ תלאובת, ופרשו המפרשים, כי למלה "תלאובת" אין חבר במקרא. ולפי ענינו של הפסוק דרוש לפותרו, - שאובים (חושקים בו כל טובה ואין מוצאים מאומה, ובאור זה נוסד על התרגום שתרגם בארעא דהויתין תאבין בה לכל מדעם. ולא נתבאר איך הבין זה במלה תלאובת, אם לא שמפרש שהלמ"ד נוסף רק לעטור הלשון, ועקרה של המלה "תאובת" מלשון תאוה, כמו התאוו תאוה (פ' בהעלתך): צד 27 ד"ה ויותר. "הרבה נופל על שלשה" בגיטין מ"ו א', וכמה רבים שלשה, ומזה, כל מילתא דמתאמרי באפי תלתא לית בה משום