גשמי ברכה קיד

ותשכב עמו (ולא אתו), וזהו עפ"י מ"ש בנזיר (כ"ג א') שחטאו עס הצעירה הי' תמור מחטאו עם הבכירה, מפני שאחרי שנכשל בהבכירה הי' לו להזהר ביותר (עיי"ש וברש"י בתורה) ולא נזהר, ועל כן נחשב לו כאלו הי' שוה אליה בעבירה, ולכן בבכירה כתיב אתו ובצעירה עמו: צד 17. בהערה בענין נו"ן הסוגר. - לדעתי נראה מחז"ל דמסגולת נו"ן הסוגר להגדיל ולהרחיב הפעולה, שכן אמרו בפסחים (קי"ז א') קשים מזונותיו של אדם כפלים כיולדה, דאלו ביולדה כתיב בעצב תלדי בנים, ובמזונות כתיב בעצבון. ובסנהדרין (ק"ה א') בלעם חוגר ברגלו אתת הי', שמשון חיגר בשתי רגליו הי', דבבלעם כתיב (פ' בלק) וילך שפי, ובשמשון כתיב שפיפון עלי אורח (פ' ויחי, ונדרש שם על שמשון): וכן פרשתי עפ"י זה את לשון הפסוק באיוב (י"ט כ"ט) למען תדעון שדין, וטרחו המפרשים בבאור מלה זו. וי"ל עפ"י הידוע, דשם שדי מורה על תקיפות וגבורה (עיין בראב"ע בראשית (י"ז א') בפסוק אני אל שדי), והכונה כאן למען תדעון שדי, כלומר, גבורת והנו"ן בא להגדיל גבורת השם: שם בהערה "אישון, איש הנראה בבת עין" - אבל הלא מצינו שם אישון בלא יתש לעין, כמו באישון לילה (משלי ז'), באישון חושך (שם כ'), אך המובן הוא בעצם לילה, בעצם חושך וכן המובן באישון בת עין עצם כח הראיה: ועל דרך זה פרשתי ביחזקאל (מ' ט"ז) שער האיתון, ותרגומו שערא מציעאה, ותמהו על זה מאין המקור של המלה איתון להוראת אמצעי, ופרשתי שבאה המלה "איתון" בחלוף שי"ן בתי"ו, וכמו ברושים - הברותים, פשר - פתר, כתש - כתת, שור - תור, שלשה תלת. שלג - תלג, והרבה כהנה, וכאן בא שער האיתון תחת שער האישון, שענינו אמצעי, כמו באישון לילה, ומכוון התרגום: צד 19. בד"ה ואכלת, [ב] "פתח בלחם וסיים בפת". - י"ל פשוט, דסתם לחם לאכול בא בתמונת ככר, ואמרו (שבת, קי"ז ב') שהאוכל בתמונה זו מחזי כרעבתנותא, ולכן אמר, שתקח חלק מן הלחם, שאז נקרא החלק פת, על שה"כ פתות אותו פתים: צד צד 22 בד"ה ויאמר ברוכה. "וגילתה דעתה". י"ל דכן לשון ופרשת וכן לשון כנפיך מורים על אישות, בקדושין (י"ח ב') כיון שפירש טליתו עליה וכו', וזה נרמז בלשון פרישת כנפים, ועיין רש"י בכורות ל"ד ריש ע"א) (ויתכן דמכאן נובע המנהג שהחתן פורש מטפחת על ראש הכלה וזה מורה הקדמה לחופה), וכנף שם מושאל לאישות, בפ' תבא, ולא יגלה כנף אביו, שפירושו אשת אביו. ובב"ב (נ"ח א') גאני בכנפי דשרה: צד 24 בד"ה ויאמר ויגואל "ודבק באשתו ולא בנשותיו" י"ל בטעם הדבר עפ"י מ"ש במס' קדושין (כ"ב א') במש"כ בענין יפת תואר וחשקת בה, בה ולא בה ובחבירתה, כלומר, שאם חושק בשתים אין לו בהן דיני יפ"ת שבפרשה, וי"ל בטעם הדבר שירדה התורה לסוף תכונת רגשות נפש האדם, שאם חושק בשתים סימן הוא שאינו חושק באמת בכל אחת מהן, יען כי אי אפשר בטבע לאהוב שתים כאחת. ויובן עפ"י זה מ"ש במ"ר שה"ש ועלי