גשמי ברכה קיג

רבינו, וכן הלשון חיבת הקודש, כדי לחבבה על בעלה, וכדומה. ושם בפ' וירא, כי ידעתיו ענינו ממובן חיבה, ולכן מביא רש"י מן מודע לאישה ובועז מודעתנו, ובע"ז שם הוא ממובן אהבה:

צד 14 בד"ה ועוד עלה בדעתי "שאף בהיותו רב אונים". עפ"י כל זה אפשר לפרש בע"ז (י"ט א') אשרי איש ירא ה', ופריך וכי אשרי איש ולא אשרי אשה? (מדייק מדלא כתיב אשרי אדם, כמו אשרי אדם בוטא בך, אשרי אדם מפחד תמיד, וכדומה), אלא אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש (פירש"י, בחור בכחו), וזהו מפני שרוב בני אדם בבחרותם ממעטין בחפצי שמים. ויתפרש עפ"י זה המשך הכתוב במצותיו חפץ מאוד (זה פשוט, כהמשך ללשון ירא ה'), גבור בארץ יהיה, על דרך הלשון איזהו גבור הכובש את יצרו, וזה חשוב יותר בשנות הבחרות, תקופת הגבורה. זרעו דור ישרים יבורך, כי אם בבחרותו הוא מטיב דרך, הוא גם מחנך את בניו בדרך ה', כמש"כ חנוך לנער וגו', ולא כן אם בבחרותו מקלקל מעשיו ממילא יתחנכו גם בניו בדרך עקלתון, ואז אף אם בזקנתו חזר למוטב, אבל הבנים כבר נשרשו בחטא ואין עוד ידו תקיפה עליהם להחזירם למוטב, להיותם כבר עומדים ברשות עצמם. ועל כן אמר, אשרי איש ירא ה', בזמן שהוא איש בכחו, בבחרותו, ואז גבור בארץ יהי', בכבישת היצר, וגם זרעו יחונך ויהי' דור ישרים ומבורך, כמבואר:

צד 16. בד"ה וכה. "אתם עמם יחדיו". יש להוסיף באור בזה עפ"י מה שבארתי ביחש ההבדל במלות הקישור "את" ו"עם", כי "את" מורה רק על צירוף שטחי, ורק מעין ו' החבור, ולו גם אם יהי' האחד טפל להשני, (וכמ"ש בב"ק (מ"א א') ולא יאכל את בשרו, את הטפל לבשרו, ומאי ניהו עורו), הנה המלה "עם" מורה על השתוות נפשית או מיסרית משני הצדדים, ועל כן דרשו במ"ר ר"פ וישלח, עה"פ וארבע מאות איש עמו, כעמו (כמו עמו), מה הוא גבור אף הם גבורים, וכו', ומדייק מדכתיב "עמו" ולא "אתו", ובמ"ר פ' בלק, וילך בלעם עם שרי בלק, שמח כמוהם, מדייק מדלא כתיב את שרי בלק, ובברכות י"ב ב' על הפ' ומחר אתה עמי (ש"א כ"ח) דרשו עמי במחיצתי, ומדייק מדלא כתיב "אתי". וכן בנזיר (מ"ה א') ויקח משה את עצמות יוסף עמו - דרשו עמו במחיצתו, סמוך לו ולחפציו שלו, מדייק מדלא כתיב "אתו", ומזה הטעם דרשו בקדושין (כ"ב א') הפסוק שבעבד עברי כי טוב לו עמך, עמך במאכל, עמך במשתה וכו', והיינו שיהי' שוה לך, ומדייק מדלא כתיב כי טוב לו אתך. וגם כאן כונת בועז במה שאמר וכה תדבקין עם נערותי (ולא את) לומר, שתהי' שוה להן בכל זכיותיהו, אעפ"י שהן זוכות בשכר עבודתן, ואת אורחה:

ועפ"י מה שכתבתי ביחש מלות הקישור "את" ו"עם" בארתי טעם הדרשה הידועה, שבו לכם פה עם החמור, עם הדומה לחמור, שאין הכונה לשנות הנקוד מן עם בחיר"ק לעם בפת"ח, משום דא"כ הול"ל אל תקרא עם (בחיר"ק) אלא עם (בפת"ח), וגם מה דחיק לחז"ל לדרוש כזה, אך הכונה דמדייקו מדלא כתיב שבו לכם פה את החמור, אך עם החמור, וזה מפני ששוין לו:

וכן פרשתי דיוק אחד בפ' וירא (י"ט) במכשול לוט עם בנותיו, כתיב בהבכירה (פסוק ל"ג) ותשכב את אביה (ולא עם) ובצעירה (פ' ל"ה)