גשמי ברכה קיא

הדברים "ומהו הר געש" ולא אמרו ומהו געש, כמו בתחלתו, מבואר שנקודת ההערה היא על שם הר געש: שם בהערה. אשר העיר הדר"ג נ"י בדברי רש"י ביהושע (כ"ד ל') שהעמידו תמונת חמה על קברו, והלא אסור לעשות צורת חמה - תשובתה בצדה, כי הנה רש"י מסיים בזה, שתכלית העמדת תמונה זו הוא "לומר, זה הוא שהעמיד החמה, וכל העובר עליה אומר, חבל על זה שעשה דבר גדול כזה ומת", ומתבאר דיחד עם התמונה בא באורה בצדה, דאם לא כן, מניין ידע כל העובר לדאוג על זה, ולפי זה, מכיון שנתפרש סבת ותכלית התמונה שבאה לתכלית זכרון ממאורע ידוע, שוב אין לחוש לחשד עבודה, וכמו בב"ב (קס"א ב'), רב צייר כוורא (תמונת דג, שסתמא אסור לעשות), וזה הוא מפני שהכל ידעו שעשה כן לסימן בעלמא: צד 4 בד"ה לגור [א'] "שבחר לו לשבת בארץ מואב" י"ל בטעם הדבר, עפ"י מ"ש במגילה י"ב ב' דמואב ישב תמיד במקומו במנוחה כחמרא על דורדיא, ובפסוק כתיב (ירמיה מ"ח) שאנן מואב מנעוריו ושוקט הוא אל שמריו (ומליצת התלמוד כחמרא וכו' מיוסדת על לשון פסוק זה), והלך למקום מנוחה לשבת במנוחה: ולפי באור הדר"ג נ"י יתבאר שלב אלימלך הגה כפלים לרעה, כי לבד צרות עין במקומו, עוד חפש מקום לנהוג גם שם צרות עין, וכל כי האי אין ראוי להאשים אותו: צד 5. בד"ה ומה. "כמו שמצינו" ויש ראי' מכרחת לזה, שהרי בפ' מקץ ובפ' ויגש נקרא בנימין בשם "ילד", וכבר היו לו עשרה בנים כמבואר בפ' ויגש ובתלמוד סוטה, שכולם נקראו על שמו של יוסף: ומה שדקדקתי אני על שם זה, הוא רק על השינוי שכאן קרי להם הפסוק ילדים ולמעלה בפסוק ג' קרי להם בנים, כאשר בארתי בבאורי בס"ד: צד 6 בד"ה כי פקד. מצינו לשון פקד על ב' פנים" - לבד ב' פנים אלו יש עוד ב' פנים בלשון פקידה, דבר והפכו. לפעמים מורה, על מלוי הדבר, כמו ויפקדהו על ביתו (וישב), ויפקד פקידים על הארץ (מקץ), הפקדתי שומרים כל הלילה (ישעיה ס"ב), ולפעמים מורה על חסרון הדבר, ולא נפקד ממנו איש (פ' מטות), להפקד שבט אחד מישראל (שופטים כ'), ויפקד מקום דוד (ש"א כ'): שם. בד"ה ותלכנה "שהלכו יחף, מנ"ל הא" - הנה הלשון "בדרך" מיותר, כי בודאי ההליכה היא בדרך, ובאמת מצינו כ"פ הפעל הליכה סתם בלא תוספת שם "דרך", וילך חרנה, ולבן הלך לגוז את צאנו, הולכים להוריד מצרימה (פ' וישב), הלוך וקראת, והרבה כאלה: ונראה, דדריש עפ"י מ"ש בעירובין ד' ב' ובכ"מ על הלשון ורחץ את בשרו במים, במים - שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למים, ומדייק זה מן יתור לשון "במים", דפשיטא הוא, דרחיצה היא במים, ובאמת מצינו כו"כ פעמים הפעל "רחץ" בלא תוספת שם מים להלן (ג' ג') ורחצת, וירחץ פניו (פ' מקץ), רחצתי את רגלי (שה"ש ה') - ואף כאן דריש ותלכנה בדרך, שלא הי' דבר חוצץ בינן לבין הדרך, והיינו שהלכו יחפות. וזה מטעם עניותן, ולכן הולכים כן ההמוניים, ועל כן נאמר מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב (שה"ש), כי מפני שהיא בת נדיב לכן הולכת בנעלים, שלא כדרך ההמונים. ובילקוט