גשמי ברכה קי

תוספת ברכה רות הערות לס' מגלת ספר למגלת רות צד 3 בד"ה ויהי. "בכח זכותם" - אם כי הראיות למובן בשביל' בלשון על ידי, הן הפלגיות, אך צריך לכוין ענין זה עם דרשת חז"ל דור ששפטו את שופטיהם, והיינו, שגם השופטים היו מקולקלים בהנהגתם, וא"כ איך אפשר שעוד יזכו אחרים בפרנסה? ולבד זה, לשון רש"י (שהיו הדורות מתפרנסין על ידי השופטים) מורה על הנהגה מוסרית בדת ודין, וכמו בזכריה (י"א) שלשת הרועים תרגומו תלתא פרנסין, והשם ברועה נמלץ למנהל ומכלכל ברוח, כמו אתה תרעה את את עמי (ש"ב ח'], ונתתי לכם רועים ורעו אתכם דעה והשכל (ירמיה נ'), נתנו מרועה אחד (קהלת י"ב), ועל נשיאי ישראל ומנהליו יקרא הנביא הוי רועים מאבדים את צאן מרעיתי (ירמיה כ"ג), ובתלמוד בכ"מ: שם בד"ה ויהי [ב'] "מאין להם לחז"ל שבני דורו של יהושע לא הספידוהו כראוי לו" - הדבר פשוט, כי באהרן ומשה כתיב מפורש בכיה והספד, וביהושע לא נאמר דבר מזה, ואחרי שלא יתכן שלא הספידוהו כלל, אחרי שכל כך טרח בעדם בעת הנחלת הארץ, צ"ל שאמנם הספידוהו, אך לא כראוי: ומה שכתב הדר"ג נ"י בתוצאת דבריו, כי אדרבה הם הוסיפו על המדה הראויה לו, לא אדע איך יתפרנסו לפי"ז דברי הגמרא בשבת (ק"ה ב') כל המתעצל בהספדו של חכם וכו', ונסמכו על יהושע שנתעצלו ישראל בהספדו, ודברי המ"ר "ע"י שנתעצלו ישראל לעשות גמ"ח ליהושע", ונסמכו על הפסוק עצלה תפיל תרדמה, ולדעת הדר"ג נ"י הלא היו זריזים בהתפעלות ובויתור להספידו בכבוד יתירה: ובעיקר טעם הדבר שלא הספידו ישראל את יהושע כראוי ולא כמו במשה ואהרן, נראה, משום דבשעת מיתת משה ואהרן היו ישראל נעים ונדים במדבר בפזור הגוף והנפש ובצער ודאגה, וכל נחמתם בדאגתם היתה התקוה לעתיד ע"י מנהיגיהם אלה, משה ואהרן, וכיון שמתו נפל רוחם בקרבם ובכו במר נפש (וכלשון חז"ל במו"ק ח' א', יבכון עמי' כל מרירי ליבא) משא"כ במיתת יהושע כבר היו אחוזים ונטועים על אדמתם במנוחה ושלוה, ונתקשה לבם מלבכות, וכלשון הכתוב (הושע י"ג) כמרעיתם וישבעו שבע על כן שכחוני, ובברכות (ל"ב א') מלי כריסי זני בישי, ועוד כמה מאמרים מענין זה: ודע כי לדעתי, יש כאן במ"ר ט"ס קלה, במה שאמרו חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו מקום ששמו געש, ובאמת נמצא בש"ב (כ"ג ל') נחלי געש, על כן צ"ל במדרש, ולא מצאנו מקום ששמו הר געש, וכן משמע מהמשך