גשמי ברכה יא

ולכאורה הי' אפשר לפרש כאן תכונת התואר אפרתים על שם שבט אפרים, כפי דמשמע מס' שופטים (י"ב ה') והיה כי יאמרו פליטי אפרים וגו', ויאמרו לו אנשי גלעד האפרתי אתה, אם מבני אפרים אתה: אבל על פירוש זה קשה ממה שכתוב באלקנה (ש"א א') בן תתו בן צוף אפרתי, ושם לא יתכן לפרש על שם השבט, יען כי אלקנה לא הי' כלל משבט זה, רק משבט לוי, כמבואר בדהי"א (ו') שהי' מבני אסף בן קרח, והוא משבט לוי, כמבואר בר"פ קרת: ג ותשאר היא ושני בניה. במדרש, אמר רבי חנינא ברי' דרבי אבהו, נעשית כשירי מנחות, ע"כ. הבאור בזה עפ"י המבואר במשנה חולין (נ"ד א') בעניני טריפות בבהמה, ניטל הטחול כשרה, ואמרו על זה בגמרא (נ"ה א') לא שנו אלא ניטל, אבל ניקב טרפה, ושם (ע"ב) פרשו, דהא דטרפה בניקב הוא רק בניקב בצד העב, אבל אם בצד הדק כשרה, ובצד העב נמי אין טרפה רק אם לא נשתייר כעובי דינר זהב שאינו מנוקב, אבל אם נשתייר כעובי דינר זהב כשרה, ע"כ, וכתוב על זה בשו"ע יו"ד סימן מ"ג סעיף ד' בזה הלשון, עובי דינר זהב זה לא ידענו שעורו, **(נראה בטעם חסרון ידיעה זו, מפני שבמשך הזמנים והדורות, המלכיות משנות, מגדילות או מקטינות את משקל הזהב אשר במטבעות, ועל כן אי אפשר לנו עתה לדעת את משקל הדינר זהב אשר בזמן התלמוד. ומדויק הלשון שבשו"ע, עובי דינר זהב זה. כלומר, זה שבזמן התלמוד. והלשון "לא ידענו" יתבאר כמו לא נוכל לדעת", כמבואר:)** ומכל מקום נראה שהוא פחות מחצי עוביו, עכ"ל. ועל זה כתב הט"ז בס"ק ז' בזה הלשון, הטעם שהוא פחות מחצי עוביו, משום דבגמרא אמרו ואי אשתייר כעובי דינר, וכל שיור הוא פחות מחציו, עכ"ל: ומבואר מזה, דעל חציו וכש"כ על יותר מחציו לא יונח הלשון, שיור, ולפי זה קשה הלשון ותשאר היא ושני בניה, איך שייך שיור (ותשאר) במקום אשר כנגד אחד המת (אלימלך) קיימים אחריו שלשה בחיים, היא ושני בניה, וזה קשה להדורש: ותירץ דנעשית כשירי מנחות, והבאור הוא, דכפי המבואר בפרשה ויקרא בסדר הקרבת מנחה שמקריבין ממנה רק קומץ, וכולה נאכלת לכהנים, וכתיב שם (ב' ב' וג') והביאה אל בני אהרן וקמץ משם מלא קמצו והקטיר את אזכרתה וגו' והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו. והנה אחרי שמקריבין ממנה רק קומץ אחד וכמעט כולה נאכלת, איך זה שייך הלשון והנותרת ממנה, אחרי שכמעט כילה נותרת, ולשון נותרת, כמו שיור, יונח רק על פחות ממחצית: ואך הטעם הוא, מפני שעיקר המנחה ויסודה הוא הקומץ הנקרב, לכן כל המנחה, אעפ"י שהיא רבה בכמות, אך באיכות ובחשיבות בטלה היא לגבי הקומץ הנקרב למזבח: ומבואר מזה, דכמות פשוטה, אעפ"י שהיא רבה, בטלה היא לגבי איכות חשוב אעפ"י שהוא מעט, ולכן שייך גם בכמות זה לשון שיור,