גשמי ברכה קו

(ה) וכשר הדבר. השם "כשר" איננו בכל המקרא, זולת כאן ובקהלת (י"א) איזה יכשר. ונראה שמקורו מלשון ארמית משם "ישר", שכן בשופטים (י"ד ג') היא ישרה בעיני, תרגומו, היא כשרה בעיני, ושם (י"ז י') איש הישר בעיניו, תרגומו: אנש דכשר בעינוהי, ובא בחלוף יו"ד בכ"ף, מפני שהם ממוצא אחד (גיכ"ק, מן החך) וידוע, דאותיות שהן ממוצא אחד מתחלפות לפעמים זו בזו: ונראה דמזה נתקבל השם "כשר" לכל דבר המותר באכילה, לומר, שאין בו עכוב לאכלו, וישר הדבר. ובתלמוד נקרא קורה (עץ כרות בספון הבית) בשם שכשירא' (עיין כתובות י"ז א': אי דמיא עלייכו ככשורא, והושאל השם הזה לקורה, מפני שהקורה מקוצעת ביושר מכל עבריה, ובאה בארמית בכ"ף, וכמו למעלה מתרגום שופטים, ועיין בפ' וירא, בצל קורתי, תרגומו בטלל שרותי, וכמו בטל ישרותי, והכל אחד, כמו שנתבאר: (ט) ויקראו סופרי המלך בעת ההיא. בתלמוד מס' רה"ש (כ"ה ב'). על הפסוק בפ' שופטים, ובאת אל הכהן או אל השופט אשר יהיה בימים ההם, הקשו על יתור הלשון בימים ההם ואמרו: "וכי תעלה על דעתך שילכו אל הכהן ואל השופט אשר לא יהיה בימים ההם, אלא ללמדך שיפתח בדורו כשמואל בדורו", ע"כ. והנה כזה יש לדקדק בפסוק שלפנינו ויקראו סופרי המלך בעת ההיא, וכי תעלה על דעתך שקראו סופרי המלך שלא מעת ההיא, ומה תלמוד לומר בעת ההיא: ואפשר ליישב עפ"י מה שכתוב בערוך (ערך נקראין) בשם ברייתא דר' אליעזר, שבניו של המן היו סופריו של המלך (ובודאי מצאה הברייתא מקור לזה, ואנחנו לא נדע), והסברא נותנת, שלאחר ששפך המלך כל חמתו על המן ואחרי שנתלה ואחר כל הדברים. והמאורעות שבענין, הסברא נותנת, שהוסרו בניו מפקודת כבוד כזה להיות סופרי המלך, והוקבעו אחרים תחתיהם, וזה מרומז כאן בלשון סופרי המלך אשר בעת ההיא, שהוקמו בעת ההיא ולא. אלה שהיו עד כה: (טו) והעיר שושן צהלה ושמחה. כבר כתבנו למעלה בסוף פרשה ג' בפסוק והעיר שושן נבוכה, כי פסוק זה שלפנינו הוא אחד ממקראות קצרים הבאים במקרא לפעמים, ועקרו של פסוק זה הוא: ויהודי עיר שושן היו צוהלים ושמחים, יען כי התושבים מאומות העולם שבעיר בודאי לא היו צוהלים לכל המאורע המתהפכת, כי אעפ"י שהכתוב מספר "כי רבים מעמי הארץ מתיהדים", אבל סבתו בצדו "כי נפל פחד היהודים עליהם", אבל לא מתוך שמחה ועליצות הנפש: (טז) אורה ושמחה וששון. בתלמוד מגילה ט"ו ב': אורה זו תורה וכה"א (משלי ו') ותורה אור. שמחה זו יום טוב, וכה"א ושמחת בחגך, ששון זו מילה, וכה"א (תהלים, קי"ט) שש אנכי על אמרתך. ובמס' שבת (ק"ל א') כל מצוה שקבלו עליהם בשמחה, כגון מילה, שנאמר שש אנכי על אמרתך, ופירש"י, אמרתך זו מילה שנתנה במאמר ולא בדבור, שנאמר ויאמר אלהים אל אברם ואתה את בריתי תשמור (פ' לך), ומצינו, דכשהי' דוד בא