גשמי ברכה קז

לבית המרחץ וראה עצמו ערום בלא מצות, בלא ציצית, בלא תפילין הי' דואג, וכיון שנזכר במילה הי' שמח (ע' מנחות, מ"ג ב'), וזהו שש אנכי על אמרתך. והנה הבאור דאמרתך מכוון למילה מפני שנתנה באמירה, בלשון אמירה, קשה כי כמה מצות נתנו בלשון זה: ולולא פירש"י הי' אפשר לומר, דדריש ברמז המלה "אמרתך" בכנוי למילה, משום דבלשון ארמית השם "אמר" מורה על שפה, קצה, פאת דבר, וכמ"ש בע"ז ל"ד א', חלוק לבן שאין בה אימרא, ופירש"י: אימרא, שפה. והנה עטרת המילה היא כמו שפה יותרת, וכמ"ש במ"ר פ' לך, שהחלק הנמול היא שפה יותרת, וסמכו זה ברמז על לשון אמרתך, מלשון שפה, שהיא המילה. - וענין השמחה במצוה זו (לבד הדרש הנזכר) י"ל, משום דכל מצוה תבא לאדם ע"י עבודה ומעשה ולפעמים קרובות גם בטורח ועמל, ולא כן מצות מילה, כשהאדם מתגדל הוא מוצא אותה כבר מוכנה לפניו, ועל כן הוי זה דמיון למוצא שלל רב שבא לו ג"כ בלא עמל ויגיעה, וזהו שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב: ט. (יט) ומשלוח מנות וגו'. וחסר כאן ומתנות לאביונים כמו באגרת השניה להלן בפסוק כ"ב, וצריך טעם. וקרוב לומר, משום דעפ"י האגרת הראשונה מפורש בפסוק שקבלו עליהם לעשות את הימים האלה "ליום טוב" ומבואר בנחמיה (ח' י') בענין יו"ט ושלחו מנות לאין נכון לו ופירש"י לעני, שאין מזומן לו מאכלו, עכ"ל (וע' ביצה ט"ז ב'), הרי מבואר דבשביל יו"ט צריך לשלוח מתנות לאביונים, ומכיון שקבלו עליהם יו"ט, הרי ישלחו מתנות לאביונים בשביל יו"ט, ולא היו צריכין להזכיר זה משום פורים, כיון דבלאו הכי ישלחו משום יו"ט, ולא כן עפ"י האגרת השניה לא כתיב שקבלו עליהם את ימי הפורים ליו"ט. ומפורש אמרו בתלמוד מגילה (ח' ב') יו"ט לא קבלו עלייהו, לכן היו צריכין לתקן משלוח מתנות לאביונים בשביל פורים: (כז) קימו וקבלו. בתלמוד מגילה (ז' א') דרשו קימו מה שקבלו כבר במתן תורה, והכונה, כי במתן תורה קבלו את התורה בכפיה, שכפה עליהם הקב"ה את ההר כגיגית ואמר, אם תקבלו את התורה מוטב, ואם לאו אכפה עליכם את ההר, כמבואר במס' שבת (פ"ט א'), ועתה מחיבת נס פורים קבלו עליהם את מצות התורה מאהבה), ואחד החכמים דורש קימו וקבלו, קימו למעלה (בשמים) מה שקבלו למטה (מצות או חיוב מקרא מגילה, עיין במס' מכות כ"ג ב'. והנה לא נתבאר מאין מצאו להם יסוד לדרשות אלו מלשון קימו וקבלו, אשר הלא יתפרש כפשוטו, שקימו וקבלו עליהם היהודים וכו' כמפורש בקרא: וי"ל, דמדייקו, דלפי יושר ההגיון הי' הכתוב צריך לאמר מקודם קבלו וקימו, דא"א לקיום לבא טרם מקבלים (ובמתן תורה אמרו נעשה ונשמע הי' זה באמת לפלא, ע' שבת פ"ט א'), וא"כ הי' להכתוב לומר קבלו וקימו, ומחמת השנוי הזה שמקדים קימו לקבלו דרשו, כל אחד לפי דרכו. כמבואר: