גשמי ברכה קד

פ' תזריע, אדמדם, אדום שבאדומים, ירקרק ירוק שבירוקים, שחרחורת שחור שבשחורים, והרבה כהנה, וגם כאן ותתחלחל, מורה על תוקף הפחד. ודריש שפרסה נדה, וי"ל, שסמך בזה על מה שאמרו בגמ' נדה ס"ו א', אזל בעתה (הפחידה) ונפל ממנה חררת דם, וזה הוא עפ"י מ"ש בסוטה ל"ו א' שמטבע האדם שמחמת פחד בהלה יפתחו נקבי הגוף. ומצינו עוד, שהשם "חלחלה" נסמך לשם "מחנים", כמו מלאו מתני חלחלה (ישעיה, כ"א), וחלחלה בכל מתנים (נחום, ב'), ומכל זה מסמיך לדרוש שפרסה נדה: ועפ"י כל מה שכתבנו קרוב ונראה לפרש ביחזקאל (ז') בענין פחד מלחמה, וכל ברכים תלכנה מים, ופרשו המפרשים, שהרגלים יחלשון, על דרך הלשון וימס לב העם ויהי למים (יהושע, ז'), אבל זה דוחק מבואר, כי הלשון תלכנה מים אינו מורה כלל על חלישות הרגלים אבל האמת הוא עפ"י המבואר בסוטה (מ"ד ב') שמע (במלחמה) קול קרנות ומים שותתין לו על ברכיו, וזה ג"כ מענין שכתבנו, כי מפני הפחד שבמלחמה נפתחים נקבי השתן, וזהו בלשון נקיה ומים שותתין לו על ברכיו, ומעין הלשון בשופטים (ג') ובש"א (כ"ד) מסיך הוא את רגליו, שענינו הטלת מי רגלים. וזהו כונת הלשון ביחזקאל שהבאנו וכל ברכים תלכנה מים, דאיירי ג"כ בפחד מלחמה, והוא לשון נקיה להטלת מי רגלים, וכמבואר: (טז) שלשת ימים. בתלמוד מס' יבמות, קכ"א א', במשנה, נפל למים, בין שיש להם סוף בין שאין להם סוף אשתו אסורה, אמר רבי מאיר, מעשה באחד שנפל לבור הגדול ועלה לאחר ג' ימים. ובגמרא שם (ע"ב) תניא, אמרו לו לר' מאיר, אין מזכירין מעשה נסים, מאי מעשה נסים, אילימא דלא אכיל ולא שתי, והכתיב וצומו עלי שלשת ימים לילה ויום, אלא דלא ניים. ומתבאר מזה, דתענית אסתר נמשך שלשה ימים לילה ויום רצופים בלא הפסקה, אבל הר"ן סוף פ"ק דרה"ש מביא ממדרש תהלים על פסוק זה וצומו עלי שלשת ימים לילה ויום וכי אפשר לאדם לעשות כן אלא שהיו מפסיקין מבעוד יום, עכ"ל, ופליאה גדולה שלא זכר מגמ' יבמות הנ"ל: ה. (יא) ורב בניו בתלמוד מגילה (ט"ו ב') דעת חכם אחד שהיו להמן שלשים בנים, שהם עשרה מתו, עשרה נתלו ועשרה מחזרין על הפתחים, ואפשר למצוא רמז למספר שלשים עפ"י מה שאמרו במס' פסחים ס"ד ב', אין הפסח נשחט אלא בכתה של שלשים אנשים, ומפרש הטעם משום דכתיב ברב עם הדרת מלך, ומתבאר מזה, דהלשון שרב ביחש קובץ אנשים יונח על מספר שלשים, וכאן כתיב ורב בניו, לכן דריש שהיו שלשים: (יג) וכל זה איננו שוה לי. בתלמוד מגילה (ט"ו ב') דרש, וכל זה, מלמד שכל גנזיו של אותו רשע היו חקוקין על לבו (כלומר, כל אותות הכבוד שהיו לו (כנהוג בגדולי שרי מלכות) גנוזים, היו תלויים על לבו בשעה שהוזמן למשתה אסתר ובשעה שראה את מרדכי יושב בשער המלך, אמר וכל