גשמי ברכה ק

כמו ונלוו על בית יעקב (שם, נ"א). ועם זה דריש לבת כמו לבית, בתוספת יו"ד, וזה מצוי מאוד, מפני כי היו"ד כאחת מאותיות אהו"י נקל להתוסף ולהשמט, כנודע, וכן דרשו בתענית י"א ב', היושב בתענית נקרא חסיד, שנאמר (משלי) גומל נפשו איש חסד, ומפרשים חסד כמו חסיד, בתוספת יו"ד, וכן מצינו בפ' שמות ותתצב אחותו, תחת ותתיצב, ותניקהו, תחת ותיניקהו (כי השרש ינק) ובעמוס (ה') הו הו, תחת הוי הוי, ושם (ח') כאור, תחת כיאור, ובדה"ב (כ"ו ה') המבין בראת אלהים - תחת ביראת אלהים, ומקביל אל לשון הפסוק במשלי (ב') אז תבין יראת אלהים (והמפרשים טרחו הרבה בבאור פסוק זה). וכן מצינו שם בת' מפורש להוראת שם "בית", כלומר, להוראת שם אישות, והוא בשמואל ב' (י"ב) במשל אוריה ובת שבע, ובחקו תשכב ותהי לו לבת, ושם דרוש לפרש ל בית, יען לשכיבת חק אין יחש עם תואר בת. ומה שהאשה ביחושה לבעלה מכונה בשם "בית" (שבת קי"ח ב' ויומא י"ג א') - פשוט משום דהנהגת הבית פנימה מוטלת עליה, ועל כן נקראת עקרת הבית (תהלים, קי"ג): ואמנם עם כל אלה צריך באור, מה דחקו להדורש הזה (בת - בית) להוציא השם בת מפשטי' ולפרש פשוט שלקחה לו לבת לגדלה ולאמנה, כי אעפ"י שכתבנו למעלה בדיוק הפעל לקח', אעפ"י כן אין זה הכרח מוכרח. ואפשר לומר, כי מצא הדורש דיוק אמיץ ונאמן בפסוק זה, והוא שדחקו לדרוש מה שדרש. כי הן זה פשוט, שהסיבה שלקח אותה מרדכי היתה משום שהיתה יתומה מאב ואם, כמפורש בקרא, וגם זה פשוט, כי סיבת לקיחתה לבית המלך הי' יתרון יופיה, והנה בענינים אלה אין סדור בפסוק, כי הפסוק תולה את סבת לקיחתה למרדכי כמו משום שהיתה יפ"ת ויפ"מ, בעוד שסיבה זו הי' להפסוק לקבוע אצל המאורע מלקיחתה לבית המלך, אבל ללקיחתה אל מרדכי לא הי' יפיה כל סבה, כי גם אם לא היתה יפה הי' מספחה אל ביתו לגדלה, ולכן דריש כי אמנם כן, כי יען שהיתה יפ"ת לקחה מרדכי לאמנה ולגדלה, ואחרי שלגדולי בת אין שייך התואר הזה, יען כי לתכלית זו אין מקפידים על תואר המראה, יהי' איזה שיהי' לכן דריש שלקחה לו לאשה: (ט) שבע הנערות. בתלמוד מס' מגילה י"ג א', אמר רבא, שהיתה מונה בהן ימי השבת, והבאור הוא עפ"י מה שכתב בתרגום, שכל נערה היתה משמשת אצלה יום אחד מימי השבוע, ולזו ששמשה ביום השבת ראה בשם המתיחש לשבת (ראה בסמוך) והיתה יודעת שאותו היום הוא שבת וכך מבאר בתרגום [ראשון] שמות אלו שקראה להנערות ושמושן בימי השבוע חולתא - ביום הראשון בשבוע, רוקעיתא - ביום שני, גנוניתא - בשלישי, נכיריתא - ברביעי, רוחשיתא – בחמישי, חורפיתא בששי, ורוגעיתא - ביום השבת: ואפשר לפרש כונת השמות והוראתן ביחושן לימי השבוע ששמשו בהן באופן זה:] א) חולתא ביום הראשון, על שם תחלת ויסוד הבריאה שבו, ועל דרך לשון הכתוב בתהלים (צ) ותחולל ארץ ותבל: ב) רקועיתא ביום השני, על שם הרקיע שנברא ביום השני ג) גינוניתא ביום השלישי, על שם גינה של ירקות שנבראו ביום השלישי כמפורש בתורה, ד) נהוריתא ביום הרביעי, על שם המאורות שנתלו בו ה) רוחשיתא ביום