גנזי יוסף כח

(שם) וכגון מעשה וכו'. עיין במהרש"ל עד דהכי פירושו דשייך וכו' כצ"ל:

(שם) וקשה לפירושו וכו'. עיין מהר"ם עד דרבה ס"ל וכו' פליג רבה וכו' כצ"ל וכן בכל הסוגיא:

(שם) ד"ה א"ב וכו' והא דמשמע וכו'. ועיין מהר"ם עד אבל תימה לי' וכו'. ולענ"ד לק"מ דלפירוש ר"ת שמפרש שמזיז עתה העפר ועושה הגומא ניחא דמיירי שאינו עושה הגומא בידים אלא ע"י נעיצת הביצה ולכן לא שייך גומא אבל לפירש"י דגזר שמא יעשה גומא בקרקע קשה וע"כ דר"ל שמא יעשה הגומא בידים א"כ ה"נ יש לגזור בעפר תיחוח שמא יעשה הגומא בידים ולא ניחא להו לומר דבעפר תיתוח מסתמא לא יעשה בידים אלא ע"י נעיצת הביצה ודו"ק:

(שם) ד"ה אלא וכו' וא"ת וכו'. עיין במהרש"ל עד א"נ וכו'. נ"ל דלא"נ מפרש דקושית התוס' קאי אהא דמקשה ממעשה דאנשי טברי' אבל אהא דאמר שמא יזיז לגזור ל"ק דאכתי י"ל דס"ל תרוייהו טעמי ופריך דלגזור שמא יטמין אבל אהא דפריך אמאי אסרו במעשה דטברי' הקשו שפירי הא שפיר אסרו שמא יטמין ברמץ והמהרש"א לא הי' לפניו רק פי' ראשון של מהרש"ל לכן כ' דמהרש"ל הבין דקאי אפירכא קמייתא ודו"ק:

(שם) וי"ל דמבע"י וכו'. עיין מהר"ם עד מבע"י בזה גם רב יוסף וכו' כצ"ל. וע"ש עוד עד ויש ליישב וכו' ואין דבריו מובנים לי דאכתי תקשה דמנ"ל להגמרא דרב יוסף מפרש מעשה דטברי' שהיו מתערבין הצוננים בחמין בשבת דתקשה עליו ויצטרך לומר דמעשה דטברי' ארישא קאי ולא נילף לדידי' דאסור להטמין בדבר המוסיף הבל מבע"י דלמא מפרש מעשה דטברי' מבע"י כפירוש א' של התוס' בד"ה מעשה או כר"י וגם לדידי' ילפינן דאסור להטמין בדבר המוסיף הבל מבע"י ואע"ג דלפ"ז אין לו ענין להא דלא יטמיננו בחול ובאבק דרכים אפשר לומר דמלתא באנפי נפשי' הוא או אפשר דלא יטמיננו בחול מיירי בין מבע"י ובין משחשכה ומבע"י פשיטא לי' בטעמא דשמא יטמין ברמץ וטעמא דמשחשכה פליגי רבה ורב יוסף והביא מעשה דטברי' אמבע"י והנלענ"ד דס"ל להגמרא דאע"ג דבמעשה דטברי' הביאו הסילון מבע"י מ"מ כיון שהמים הולכים לתוכו בשבת הוי נמי כמטמין בשבת ויש לו קולא דמטמין בשבת וקולא דמבע"י ולכן אם הי' מותר להטמין בדבר המוסיף הבל מבע"י הי' מותר גם בזה ומ"מ כיון דבשבת באו המים לשם אי אמרינן דבשבת לא גזרינן שמא יטמין גם בזה לא הי' לנו לגזור וע"כ ארישא קאי ולרבנן דס"ל שגם בשבת גזרו תולדות חמה אטו תולדות האור ודו"ק:

(שם ע"ב) גמרא אמר עולא וכו'. עיין בחידושי הרמב"ן והרשב"א והריטב"א והר"ן שכתבו לתרץ אליבא דעולא הא דאין טומנין בדבר המוסיף הבל ולפי מ"ש התוס' דרב יוסף ס"ל דהא דאין טומנין בדבר המוסיף הבל הוא דוקא מבע"י שייך שמא יטמין ברמץ צ"ל כמ"ש לעיל דבמעשה דאנשי טברי' יש גם קולא דבשבת וס"ל לעולא כר' יוסי דלא גזר תולדות חמה אטו תולדות אור וס"ל דחמי טברי' הוי תולדות חמה ובאמת מותר לר' יוסי ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה אלא פניו וכו' ומיהו קשה להרשב"א וכו' עיין מהרש"א ומהר"ם שהשיגו על מהרש"ל ולענ"ד דברי מהרש"ל מובנים היטב וראויין למי שאמרם כאשר אבאר דודאי כוונת רשב"א בקושייתו הוא דכיון דממאי דקתני בשבת דאסורים בשתי' שמעינן דאסור ברחיצת פניו ידיו ורגליו וא"כ ממילא מ"ש דאסורים ברחיצה היינו נמי פניו ידיו ורגליו דא"ל דמיירי בכל גופו וא"כ הוי משמע דפניו ידיו ורגליו מותר דאל"כ לאשמעינן דאפילו פניו ורגליו אסור וכ"ש כל גופו אע"כ דהאמת כן הוא דמיירי ברישא אסורים ברחיצה גם בפניו ידיו ורגליו ודומיא דהכא בסיפא ביו"ט ודאי מיירי בגוונא דרישא שהרי בלשון אחד שנויים ותקשה נימא תנן סתמא כב"ש וא"צ להביא הברייתא דחמין שהוחמו מע"ש וכו' וע"ז הקשה רש"ל שהרי ע"כ צריך להביא הברייתא דלולי הברייתא אע"ג דודאי היינו מודים דחמין שהוחמו בשבת אסורים ברחיצת פניו ורגליו מק"ו דשתיי' מ"מ היינו אומרים דהמשנה דקתני אסורים ברחיצה לא מיירי אלא מכל גופו והא דנקיט בשבת כל גופו ולא נקיט רבותא אפילו פניו ידיו ורגליו לאשמעינן דבהוחמו מע"ש אפילו כל גופו מותר ודומיא דהכי בסיפא ביו"ט מיירי מכל גופו וכב"ה ולכן צריך להביא הברייתא דכל גופו אפילו בהוחמו מע"ש אסור ודחה דלא הו"ל למשבק רבותא דרחיצת פניו ידיו ורגליו דאסור כשהוחמו בשבת ולתני רחיצת כל גופו משום רבותא דהוחמו מע"ש וע"כ דבאמת מיירי ברישא ברחיצת פניו ורגליו ג"כ ושפיר הקשה הרשב"א דא"צ להברייתא. ואח"כ כ' מהרש"ל והא דתירץ וכו' ר"ל דלפי התירוץ דמוקי לה במשתטף לא קשה דלתני רבותא טפי דאפילו לרחוץ פניו ידיו ורגליו אסור אע"ג דבאמת רחיצת פניו ורגליו קיל מלהשתטף כל גופו שהרי לב"ה ביו"ט מותר ברחיצת פניו ידיו ורגליו ולהשתטף כל גופו אסור היינו אחר דשמעינן שגזרו על שטיפה אבל אי לא אשמעינן לא הוי ידעינן כלל שגזרו על שטיפה לכן הוצרך לאשמעינן שגזרו גם על שטיפת כל הגוף וחמיר מרחיצת פניו ורגליו וכו'. ואח"כ כ' אבל תימה וכו' היינו קו' הראשונה שהקשה אלא דמה שדחה לעיל דטפי הו"ל למתני פניו ידיו ורגליו לאשמעינן רבותא בהוחמו בשבת הקשה עתה דלמא לא אצטריך רבותא זו דשמעינן מאיסור שתי' וניחא לי' ליתני כל גופו לאשמעינן דבע"ש מותר וע"כ צריך להביא הברייתא לכן תירץ דמ"מ כיון דבאמת אסור גם פניו ידיו ורגליו לא שייך לומר דרישא דמתניתין לא מיירי רק בכל גופו דסתמא קתני ומיירי בכל גווני דבאמת אסור וממילא גם סיפא ביו"ט מיירי גם בפניו ידיו ורגליו וקשה דהוי כב"ש וא"צ הברייתא אבל לפי התירוץ דאיירי להשתטף כיון דאין איסור אלא בכל גופו ע"כ מיירי רישא דוקא בכל גופו ודומיא דהכי סיפא ביו"ט איירי בכל גופו דוקא כב"ה ודברי מהרש"ל נכונים וברורים וכפירוש מהרש"א ומהר"ם. ומ"ש מהר"ם אטו לא ידעינן דאסור להחם חמין בשבת וכו' לא הבינותי דודאי גם אי נימא דמותר לרחוץ בחמין שהוחמו בשבת מ"מ אסור לחממן בשבת אלא בדיעבד כשהוחמו באיסור וכמ"ש התוס' בד"ה בין בחמין או כשהוחמו ע"י עכו"ם או מעצמם ומשכחת לה גווני טובי וצריך להשמיענו דמ"מ אסור לרחוץ בהם ודו"ק:

(שם) ד"ה אא"כ וכו' אבל לצורך כל גופו וכו' וכן בדבור שאח"ז כתבו אבל לצורך כל גופו לא. וכתבו מהרש"ל ומהר"ם דב"ש וב"ה קודם גזרת רחיצה היו ע"ש ועיין בא"ח סי' תקי"א ס"ב דלדעת הרי"ף והרמב"ם ליכא גזרת רחיצה ביו"ט ודו"ק:

(דף מ' ע"א) ד"ה הלכה וכו' ולא נהירא וכו'. עיין במהרש"ל עד הא ר"ג הוי וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) גמרא ובלבד שלא ישתטף וכו'. עיין ברא"ש דאפילו ידו אסור וצריך לחלק בין מים ובין שמן דמתיר רשב"ג לקמן ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה ובלבד וכו' פירוש וכו'. עיין מהר"ם ולענ"ד עוד אפשר לומר דא"כ תקשה לרב דס"ל לעיל ע"א דמותר לרחוץ אפילו כל גופו אבר אבר ועיין בא"ח סי' שכ"ו ס"א דאבר אחד מותר לרחוץ ודו"ק וע"ש במ"א ס"ק ז':

(שם) גמרא וש"מ הפשרו זהו בישולו. עיין מהר"ם עד דאי גרסינן הפשרו וכו' כצ"ל, ועיין בהר"ן דהרי"ף ס"ל דכ"מ שמוזכר בשמעתין להפשיר היינו במקום שאין ראוי לבשל לכן אי הוי אמרינן זהו בישולו אפילו בכ"ש אסור ובמקום הראוי לבשל הפשר כבישול לכ"ע ודו"ק:

(דף מ"א ע"ב) תוס' ד"ה מיחם וכו' וצ"ל דלא הוי פסיק רישי' וכו', עיין במהרש"א