גנזי יוסף כז

וכו'. עיין במהרש"א עד דמודו בי' ב"ש דמותר לשהות ר"ל להחזיר וכן מ"ש אח"כ התירא דלשהות ר"ל דלהחזיר אבל לא ידעתי מנ"ל דפלוגתא דב"ש וב"ה לא קאי אקש וגבבא רק אגפת ועצים שגרף וקטם הא שפיר אפשר לומר דקש וגבבא בלא גרף וקטם הוי כגפת ועצים בגרף וקטם ואתרוייהו פליגי ב"ש וב"ה ודו"ק:

(שם) ד"ה וב"ה וכו' בת"י ומיהו רש"י וכו'. נרשם בטעות וקאי אמ"ש התוס' מדקאמר בגמרא וכו' ודו"ק:

(דף ל"ז ע"א) ד"ה אא"ב וכו' אבל בהחזרה וכו' עיין מהר"ם עד שכתבו התוס' במאי דמשני וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) ד"ה ש"מ וכו'. ונראה לר"י וכו'. עיין במהרש"א עד דבלא מלתא דר' יצחק מכח וכו' למימרא כו' דמסברא וכו' כצ"ל ומ"ש איירי בקטמה דאיירי בלא קטמה ר"ל אי אמרינן דהובערה הוי כקטמה או דהוי כלא קטמה ועיין במהר"ם עד כאינה קטומה לא וכו' כצ"ל:

(שם) ועוד י"ל וכו'. עיין במהר"ם עד הו"ל לאסור אפילו נתבשל כל וכו' כצ"ל:

(דף ל"ח ע"א) בתוס' ד"ה ושמא לתלמודא וכו' כיון דר"מ וכו'. נ"ל דר"ל (דבדף ל"ז ע"א) אוסר ר"מ תבשיל לגמרי לשהות אפילו נתבשל כל צרכו ואפילו בגרופה ואפ"ה מתיר כאן בדיעבד בשוגג אפילו באינה גרופה ממילא ה"ה לדידן בלא נתבשל כמב"ד דמותר עכ"פ בדיעבד בשוגג ודו"ק:

(שם) ד"ה עבר וכו'. ונראה לר"י וכו'. עיין מהר"ם עד בלא בשיל לר"י דהא בלא וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) בת"י ד"ה ורשב"א מפרש וכו' דבלא חיתוי וכו'. נ"ל דר"ל אבל כשהוא חם חיישינן שירצה ליקח אותה בלילה ויחתה שיתחמם יותר ומ"ש דמיירי במטמין בלילה ר"ל לצורך לילה ודו"ק. והא דכאן שרי באותו מיחם ושם אסור זה לא קשה כלל דידוע דהטמנה חמיר משהייה:

(שם) גמרא כופח שהסיקוהו בקש ובגבבא סומכין לו ואין נותנין ע"ג. הנה מלשון המשנה ה"ז ככיריים משמע דנותנים ע"ג ועיין בב"ח סי' רנ"ג ס"ה מ"ש ליישב בזה דעת הטור ועיין בט"ז ס"ק ו':

(שם) רש"י ד"ה אפילו בגפת ועצים לשתרי בגרופה וקטומה. נקיט אליבא דר"א בר אהבה דלאביי הול"ל לסמוך ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה תנור וכו' דשרינן קידרא חייתא וכו'. משמע דקידרא חייתא נמי דוקא לחנניא שרי דא"ל דעיקר ראייתם מבשול כמב"ד ואגב גררא נקטו גם קידרא חייתא שהרי בפ"ק לא הוזכרו כלל קידרא חייתא וכמב"ד זא"ז אלא אמר התם בשיל שפיר דמי בשיל ולא בשיל אסור ואפשר לפרש בשיל לגמרי כפירש"י שם כיון דבתנור מיירי רק שהתוס' פירשו שם בשיל כמב"ד ועיקר מקור דכב"ד בפ"ק הוא (בדף כ' ע"א) אר"א אמר רב וכו' ע"ש ושם לא הוזכר קידרא חייתא וגם לא ברייתא דעססיות וכו' וע"כ עיקר ראייתם מקידרא חייתא וכ"מ מדברי הת"י דקידרא חייתא לא שרי אלא לחנניא ומדברי הפוסקים לא משמע כן דהא אפילו הפוסקים דלא כחנניא מתירין קידרא חייתא אכן מדברי הר"ן בחידושיו בפ"ק שם ראה דגריס קידרא חייתא אי בשיל ומשמע דמפרש דהאי אי בשיל וכן בשיל ולא בשיל קאי לפרש דין קידרא חייתא ומשום זה הוכרח לפרש בשיל כמב"ד דאי בשיל לגמרי אמאי קרי לה חייתא ע"ש ונלענ"ד שזה דעת המרדכי ספ"ק שאוסר קידרא חייתא וכ' הב"י בסי' רנ"ג דבכירה מיירי שהרי בתנור בפירוש שרי בגמרא קידרא חייתא ולפי דברי הר"ן אפשר לומר שגם המרדכי גריס כן ולא מיירי בגמרא כלל מקידרא חייתא לגמרי ואפשר שזה ג"כ דעת התוס' והת"י כאן ור"ל קידרא חייתא כשנתבשל כמב"ד אכן מדברי התוס' לעיל ע"א ד"ה שכח לא נראה כן אלא דבלא"ה כ' הב"י שם דהתוס' דהכא לא ס"ל כדברי התוס' דלעיל ע"ש ודברי הר"ן אלו לא ראיתי שהביאוהו הפוסקים וגם מדברי הר"ן עצמו בפירושו להרי"ף לא נראה כן ע"ש שפירש קידרא חייתא אסח דעתי' מני' לאורתא ואפשר למאן דמפרש בשיל לגמרי פי' כן דע"כ גריס קידרא חייתא או בשיל ומפרש כן אבל לדעת התוס' שהביא אח"כ דמפרשי בשיל היינו כמב"ד גרסי אי בשיל וכמ"ש בחידושיו ודו"ק וצ"ע:

(שם) ד"ה תניא וכו' בת"י ולפ"ז וכו'. ואפיל ע"ג וכו'. צ"ל דלא גרסי בברייתא גבי בקש ובגבבא ואין נותנים ע"ג דפשיטא דלא עדיף גפת ועצים בגרופה מקש וגבבא ועיין בט"ז סי' רנ"ג ס"ק ו' ודו"ק:

(שם) ד"ה מעשה וכו' בת"י והא דחשיב וכו'. נ"ל דר"ל דלפי' ב' לא הול"ל כחמין שהוחמו בשבת דהא ממש בשבת הוחמו אלא הול"ל כחמין שהוחמו באור אבל לפי' ראשון ניחא ודו"ק:

(דף ל"ט ע"א) בתוס' שם. ולר"י נראה וכו'. ולענ"ד כן משמע נמי מלשון רש"י שכ' של צונן כדי לחממן ולפי' ראשון של התוס' היו עושין לצנן החמי טברי' ולא לחמם המים הנמשכין לתוכו אלא דממילא נתחממו המים הנמשכין לתוכו לכן אמרו כחמין שהוחמו ודו"ק:

(שם) גמרא גמר מלאכתן ש"מ. ר"ל דש"מ דהמבשל בתולדות האור חייב וה"ה גלגל בצד המיחם ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה שמא וכו' ואטו סודרין וכו'. עיין במהרש"א עד ולקמן נמי וכו'. והוא תמוה דלקמן אליבא דרב יוסף קיימינן דאפילו אטו רמץ לא גזר אבל לרבה אה"נ דגזרינן שם ועיין בצל"ח מ"ש בזה אכן לענ"ד מ"ש הצל"ח דדיוקם של התוס' מרב יוסף דלעיל דאמר גלגל חייב חטאת ומפרש משנתינו בתולדות אור הוא תמוה דא"כ הי' להם לציין לעיל כשאמר ומ"ס לא גזרינן ושם הי' להם לפרש דדוקא במה שאין דרך לחמם באור ומ"ש הצל"ח דלמא דוקא בהטמנה גזר ר' יוסי ולא בסודר אפילו אם הי' דרכו לחמם באור נלענ"ד דהתוס' ס"ל דהכל טעמא מאי דמ"ש הטמנה דגזר בי' ר"י אטו רמץ ובסודר לא גזר לא אטו רמץ ולא אטו סודר שהוחם באור וכ"ש לפי מ"ש בחידושי הר"ן בשם ר' יהונתן שפי' שמכסה הביצה בסודרין וא"כ הוי נמי הטמנה. גם מ"ש מהרש"א אמאי לא אמר אטו חול שהוחם באור לענ"ד לק"מ דטפי ניחא לי' לומר רמץ גופי' מתולדות אור. ומ"ש עוד הצל"ח מנ"ל דמתניתין מיירי במיחם שהוחם באור לענ"ד לק"מ דהא לדינא מבעי לי' גלגל בתולדות אור מאי ולא נ"מ כלל אי מיירי המשנה בזה או לא אלא דבאמת משמע לי' דסתם מיחם הוחם באור לכן קבע האיבעי' אמתניתין ודו"ק:

(שם) ד"ה מפני וכו'. קשה לריב"א וכו'. עיין במהרש"א עד כיון דאיירי בעפר דבוק וכו'. ואינו מובן דאם ר"ל שאין עפר תיחוח הרבה ויש שם גם עפר דבוק וקשה קשה דאדרבה אי לא הוי שם עפר דבוק וקשה אלא פר תיחוח הרבה לא הוי שייך כלל שמא יזיז כדמסיק א"ב עפר תיחוח לכן נ"ל דצ"ל כיון דלא איירי ור"ל כיון דלא איירי כשאין שם אלא עפר דבוק וקשה אלא שיש גם עפר תיחוח ויכול להיות שיהי' עפר תיחוח כל הצורך ולא יצטרך להזיז עפר דבוק ממקומו אלא דחיישינן שמא לא יהי' כל הצורך ויזיז עפר ממקומו ודו"ק:

(שם) דמאי משני בסמוך וכו' כצ"ל:

(שם) כגון גג דאית בי' עפר וכו'. נ"ל דר"ל כיון שאינו מטמין אלא מגלגל לא שייך שמא יטמין ברמץ אבל מפני שמזיז איכא וכמ"ש מהר"ם בגמרא: