גנזי יוסף כו

לי' דמשנה דבמה טומנין לא מיירי משחשכה ולזה לא צריך ראי' מכאן ואפשר שהוא מדהתחיל במה טומנין ולא התחיל במה אין טומנין משמע דמיירי בזמן דשרינן הכא או מדאמר התם דמטמין בדבר שאסור לטלטל וע"כ לא מיירי משחשכה אלא דקשה לו דלמא מיירי דוקא ביה"ש דשרינן הכא ומותר לטלטל ביה"ש לצורך הטמנה לזה הוצרך לומר דמיירי מסתם הטמנה שאין דרך להמתין עד ביה"ש ודו"ק. וע"ש במהר"ם עד ובאותו זמן אסרו וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה ספק לטומאה וכו' ובכ"ש בבין השמשות וכו'. עיין במהרש"א עד אלא דבהך דעושה מלאכה וכו'. היינו לפי מ"ש התוס' דהך דעושה מלאכה מיירי שעשה כל ביה"ש אבל לפי מ"ש לקמן דהך דעושה מלאכה מיירי שעשה בשניהם בתחלת ביה"ש גם שם אין מוכרח לומר דיש ספק שמא כולו מן היום או כולו מן הלילה ודו"ק:

(דף ל"ה ע"א) ועוד י"ל וכו'. היינו ההוא דתוספתא דפ"ק דזבים דר' יוסי תני לה אבל משנה דראה שני ימים ביה"ש דלא תני לה ר' יוסי א"א לאוקמא כר' יוסי שלא תקשה לרשב"ם הא איכא ראיי' מרובה דא"כ מאי נ"מ לת"ק בספק מן היום ומן הלילה ודו"ק:

(שם) ד"ה תרי תילתי וכו'. עיין במהרש"א עד החמה דהכא אההיא וכו' כצ"ל. ועיין במהר"ם עד וכ"ש שיקשה וכו'. ולא הבינותי דהא גם למ"ד תרי תילתי מיל הוי משתשקע החמה עד צאת הכוכבים ג' ריבעי מיל אלא דס"ל דאין ביה"ש מתחיל תיכף משתשקע החמה ודו"ק:

(שם) אבל קשה וכו'. כ' מהרש"א דלרבה קשיא להו וכו' משמע דר"ל דאלו לרב יוסף פליגי בתחלת בין השמשות דהוי לר' נחמי' תיכף משתשקע החמה ולר' יהודה משהכסיף התחתון אבל ק"ל דמ"מ גם לרב יוסף קשה דלדידי' מתחיל ביה"ש דר' יהודה משהכסיף התחתון שהוא מאוחר משתשקע החמה ונמשך תרי תילתי מיל דהוי טפי מחצי מיל ולר' נחמי' מתחיל ביה"ש תיכף משתשקע החמה ולא נמשך אלא חצי מיל וע"כ לר' יהודה לא הוי לילה עד זמן מאוחר מלר' נחמי' ונחזי אחר צאת הכוכבים ונ"ל דאה"נ דמ"ש מהרש"א לרבה הוא לאו דוקא אלא דלרבה גם במימרא קמייתא לחוד קשה אבל לרב יוסף במימרא קמייתא לחוד אפשר לפרש דס"ל דביה"ש מתחיל משהכסיף התחתון ולא נמשך רק עד חצי מיל אחר ביה"ש ופליגי ר' יהודה ור"נ בתחלת ביה"ש אבל אה"נ אחר שהביא מימרא שני' דרב יוסף דביה"ש הוי תרי תילתי מיל גם לרב יוסף קשה ודו"ק. ועיין במהר"ם עד המשך גדול כבין השמשות וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) רש"י ד"ה בשני ביה"ש ע"ש ומ"ש בהעלם אחד וכו'. לכאורה אינו מובן אמאי כ' רש"י בהעלם אחד דפשיטא דגם כשהיתה לו ידיעה בינתיים חייב חטאת דממ"נ עשה מלאכה בשבת וכ"כ הרמב"ם פ"ח מה' שגגות ה"ט דאפילו כשהביא כבר אשם תלוי על הראשונה ואח"כ אכל את השני' מביא חטאת ונ"ל דא"א לאוקמי בב' העלמות דממ"נ אי לא עשה בכל ביה"ש רק שיעור חיוב כגון קצר כגרוגרות אחת או א' ומחצה או כתב ב' או ג' אותיות אמאי חייב חטאת ניחוש שמא ביה"ש מקצתו מן היום ומקצתו מן הלילה ולא עשה שיעור שלם לא בע"ש ולא במ"ש והידיעה שבינתים מחלקת דאין מצטרפין חצי שיעור של ע"ש וחצי שיעור של מ"ש וכמ"ש הרמב"ם שם בפ"ו ה"ח בידיעת ודאי וה"ה בידיעת ספק וכמ"ש בפ"ח ה"ח שדין ידיעת ספק כידיעת ודאי ואי מיירי כשקצר בכל ביה"ש כב' גרוגרות או כתב ד' אותיות דהשתא ממ"נ עביד בחד ביה"ש שיעור חיוב מ"מ ניחוש דלמא בכל ביה"ש עשה שיעור חיוב וחייב שתים ויביא חטאת א' ממ"נ ואשם תלוי אחד מספק ואין לשון הש"ס משמע כן לכן מפרש רש"י דעביד בהעלם אחד דהשתא מיירי בין כשלא עשה כשיעור ב' חיובים בכל ביה"ש ליכא למיחש דשמא לא עשה אפילו בפעם אחת שיעור חיוב דהא מצטרפין מה שעשה בע"ש עם מה שעשה במ"ש וכמ"ש הרמב"ם שם בפ"ו ה"א ובתרווייהו ממ"נ עשה כשיעור וגם כשעשה בכל ביה"ש ב' שיעורים לא מיחייב אלא חטאת א' שגם אלו ודאי עשה ב"פ מלאכה בשבת בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת וזהו כוונת רש"י שסיים אין כאן עוד אשם תלוי אלא חטאת כוונתו דאשם תלוי ליכא אפילו עשה בכל ביה"ש ב' שיעורים וחטאת איכא אפילו לא עשה בכל ביה"ש אלא כשיעור אחד ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה שש תקיעות וכו' אע"ג דקצת וכו'. אבל מכאן וכן בסוכה דקרי להו נמי תקיעות לא משמע להו דכולן תקיעות. הן דאפשר לומר דכיון דכלל תקיעות ותרועות ביחד קרי לכולן תקיעות אבל לקמן דקרי לשני' בפרט בשם תקיעה משמע להו לכאורה דהוי תקיעה ממש:

(שם) ד"ה והתניא וכו' ומיהו מתוך פי' ה"ק וכו'. כתב מהרש"א מיהו ק"ק וכו' ע"ש ולא ידעתי כוונתו אי ר"ל דלוקמא הך דאין מטלטלין את השופר כר"נ הא באמת מוקמינן לה כן במסקנא ואי ר"ל דלוקמא תרווייהו כר"נ והך דאין מטלטלין מיירי מחמה לצל והך דמטלטלין את השופר מיירי לצורך גופו ומקומו קשה דלר"נ גם לצורך גופו ומקומו אסור כמ"ש רש"י (בדף ל"ו ע"א) ד"ה הא דקתני אף שופר וע"ש בתוס' ד"ה הא ר' נחמי' ודו"ק:

(דף ל"ו ע"א) תוס' ד"ה הא ר' נחמי' וכו' וקשה לר"ת וכו' נ"ל בשיטת רש"י ור"ת יש לכל א' קולא וחומר' אליבא דר' נחמי' דלרש"י שתלוי בתשמיש המיוחד להם ר"ל דעיקר עשיית הכלי לשם מלאכה זו יש חומרא דאע"פ שדרך לעשות הרבה פעמים בכלי זו מלאכה אחרת מ"מ כיון שאין עיקר עשייתה לשם כך אסור לטלטל בשביל כך וממילא בכלי שמלאכתה לאיסור לא משכחת צד היתר טלטול וגם הי' משמע להר"ש הזקן דה"ה שאסור לצורך מקומו ויש קולא שמותר לטלטל סכין לחתיכת דברים שאין דרך רוב פעמים לחתוך בסכין כיון דסכין נעשה לחתוך בו ואינו תלוי במה שאין דרך רוב פעמים לחתוך דבר זה בחול ולפירוש ר"ת שתלוי במה שדרך לעשות לפעמים בחול מלאכה זו בכלי זה ולא במה שעיקר עשיית הכלי לשם מלאכה זו מותר לעשות בכלי מלאכה אחרת שלא נעשית בשבילה כל שדרך לפעמים לעשות כן בחול ואסור לעשות מלאכה שנעשית בשבילה באופן שאין דרך לעשות בחול כגון סכין לחתוך מנעול וכדומה ודו"ק:

(שם) ת"י ד"ה ועוד קשה וכו' ולרבה דידי' וכו'. נ"ל דצ"ל ולרבא וכו' ע"ש בגמרא. ונ"ל שבא להוסיף על קו' ר"ש הזקן דסילוק קערה מעל השלחן לא הוי אפילו צורך מקומו ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה למחט וכו'. עיין במהרש"ל כדתני בתר הכי וקמ"ל וכו'. נ"ל דתי' וקמ"ל מיותר כאן ודו"ק ועיין במהרש"א עד אלא דב' צדדין טרפה היא גופא אצטריכא וכו'. ר"ל דמ"ש התוס' דמצד א' כשרה אשמעינן אע"ג דניקב עור א' שלם פשיטא דהיינו דוקא לר"ת אבל לפירש"י איצטריך דלא דמי להמסס וגם מ"ש התוס' דב' צדדין טרפה אין חידוש זה נמי דוקא לפיר"ת וע"ש במהרש"א ודו"ק:

פרק ג. (שם ע"ב) רש"י ד"ה קש וכו'. עיין במהרש"א ר"ל שמקום התבואה נקרא ראש וכו' כצ"ל:

(שם) רש"י ד"ה אבל לא תבשיל וכו'. עיין מהר"ם עד אינו גרוף א"נ פי' וכו' כצ"ל:

(שם) תוס' ד"ה כירה וכו' נקרא קש כפירש ר"י אלא וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה חמין ותבשיל וכו' מדקאמר בגמרא ואף ר"א