גנזי יוסף קפד

(דף נ"ה ע"ב) רש"י ד"ה אומר לו וכו' חלקו בלחם הפנים הילך מצה וכו' כצ"ל:

(דף נ"ו ע"א) ד"ה רבה כב"ה דאמרי תדיר עדיף. נ"ל דכאן הס"ד ואח"כ מה"ד אלא שהיין גורם וכו' וקאי אהא דאמרינן לקמן אמר לך רב וכו' אלא שהיין גורם וכו' וע"ז כתב רש"י אי לאו דהאי וכו' והכל ד"א עד עדיפא והיינו כתירוץ א' של התוספות:

(שם) ד"ה ומצה טפל שהיא של שבת שעברה. משמע שאם היה משבת זו הי' ג"כ חובת היום וכ"מ מדברי התוס' ד"ה והלכתא וצ"ל דל"ד לזמן דסוכות דכיון דמחלק לה"פ לכל המשמורות הוא משום שהוא יו"ט חשיב ג"כ חובת היום ומ"מ קרי לי' טפל כיון שהוא של שבת שעברה:

(שם) ד"ה הנכנס נוטל שבע מפרש בגמרא. נ"ל דכאן הס"ד ור"ל דבגמרא מפרש טעמא ומ"ש אח"כ שהמשמורות הוא ענין בפ"ע וקאי בין לת"ק ובין לר"י לפרש מהו נכנס ומהו יוצא (שם) ד"ה הנכנסים וכו' כדי שיראו הנכנסין. ר"ל שיראו הכל שהם הנכנסין:

סליק מסכת סוכה מסכת ביצה פרק א. (דף ב' ע"א) רש"י ד"ה לית להו וכו'. עיין במהר"ם וצ"ל ברש"י ד"ה לית להו וכו' דאמר בפ' וכו':

(שם) תוס' ד"ה ביצה וכו' עוד י"ל וכו'. עיין במהר"ם עד אגב דנקטי ב"ש תאכל וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה דלמא וכו' וי"ל דמוקצה וכו' וי"ל דמוקצה דבע"ח וכו'. עיין במהרש"א עד ומיהו הכא בתרנגולת וכו' ר"ל דכיון דאמרינן דב"ש לית להו מוקצה ומתירין הביצה גם התרנגולת מותרת דלא מסתבר לומר דהתרנגולת אסורה והביצה היוצאה ממנה מותרת ולכן מקשה בגמרא לקמן ע"ב וליפלגי בתרנגולת ועיין במהר"ם ומהר"ם שיף. וע"ע במהר"ם לעיל עד שלא לצורך היינו נמי מטעם איסור מוקצה וכן וכו' דלא חזי ליה דפירש"י וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה מגביהין וכו'. עיין במהרש"א עד כמ"ש התוס' בהך וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) ד"ה גבי שבת וכו' דכה"ג חשיב כסתם ואח"כ מחלוקת וכו'. נ"ל דר"ל דפשטות סתם ואח"כ מחלוקת משמע סתם גמור במשנה ואח"כ במקום אחר נחלקו בדבר זה ב' תנאים במשנה אחרת ואז אין הלכה כסתם אבל בכה"ג שחולק יחיד על סתם הזה גופי' אפשר לומר דחשיב שפיר סתם לזה כתבו שגם בכה"ג חשיב כסתם ואח"כ מחלוקת והביאו ראי' מפרק י"נ ונ"ל דר"ל דהתם (בדף ק"ל ע"א) מסיק דכולי מתניתין ר"י בן ברוקא היא ולא נזכר מחלוקת ואפ"ה כיון שנשנה שם בלשון יחיד חשיב לה סתם ואח"כ מחלוקת ומשמע להו דאין חילוק בין היכי שנזכר יחיד שחולק על הסתם כההוא דהכא ובין היכי דהיחיד אומר כהסתם כההוא דפרק י"נ ולכאורה הי' להם להביא מיבמות (דף מ"ב ע"ב) דאמר סתם ואח"כ מחלוקת היא אע"פ שר' יהודה ור' יוסי חולקין בצדו וצ"ע. ומ"ש וכן פי' שם בקו' הנה רשב"ם פי' שם כן משום קו' אחרת דמאי פריך סתם ואח"כ מחלוקת היא דלמא באמת אין הלכה כריב"ב ומ"מ סתם לן תנא הכא כריב"ב כמו כל סתם ואח"כ מחלוקת ע"ש אלא דהתוס' כתבו דבזה מתורץ גם קו' זו דממילא אפשר לומר דהסתם מועיל דהלכה כריב"ב כמו שפסק בגמרא שם (דף ק"ל) ומ"מ לא ניחא ליה לפרש כן המשנה (דדף קכ"ב ע"ב) משום קו' מאי אלא וה"נ מועיל הסתם דהוי ר' יהודה יחיד כנגד רבים. ועיין במהר"ם עד פרק מי שהחשיך ר"ל הואיל וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה מוקים וכו'. עיין במהר"ם עד אסורה וכו' היא נשנית בסתם וכו' כצ"ל:

(שם) בגמרא רבה לטעמיה וכו'. עיין במהר"ם וצריך להגיה בכל הדבור רבה במקום רבא:

(שם) התוס' ר"ת מחק מספרו דתניא וכו' כצ"ל:

(שם) תוס' ד"ה והיה וכו'. עיין במהר"ם עד דמטעם הואיל ליכא וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה מלתא וכו' ובירושלמי פליג בהא. ר"ל למאי דלא הוי גמר דחד אמר לא דומה טעם אכילתה מבפנים לטעם אכילתה מבחוץ וחד אמר שאינה נגמרת לאפרוח עד שתצא לחוץ ע"ש בירושלמי (דף ג' ע"א) ד"ה גזרה וכו' עי"ל וכו'. עיין במהר"ם עד אבל בסמ"ג וכו' ר"ל דמדברי התוספות משמע דבמה שמצפה שישירו פירותיהן לא חשיבי מוכן אלא בעינן שיהיו מוכנים בעודם מחוברין לעופות ומועיל מה שמצפה שישירו פירותיהן שיהיו מוכנים לאדם ומדברי הסמ"ג משמע דבמה שמצפה שישירו פירותיהן לבד הוי מוכנים:

(שם) ד"ה ר' יוחנן וכו'. עיין מהר"ם עד דמתרצי רומיא דר"י וכו'. ובדבור ובשיטת וכו' וכן ביצה וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) ד"ה אבל וכו' אינו אלא דוקא וכו'. הא דמותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו היא גמרא בשבת (דף קכ"ד ע"א) והתוס' לא חידשו כאן אלא שאם התחיל לטלטלו לצורך גופו ומקומו מותר להוליכו אפילו בחדרו וא"כ הלשון מגומגם קצת וצ"ל ואינו אלא דוקא וכו' אם התחיל וכ"ה ועיין בר"ן ובמהר"ם שיף:

(שם) ד"ה לדידי וכו' ותימה וכו'. לכאורה היו יכולין לסמוך קושייתם אברייתא דלעיל ר' יהודה אומר אם לאוכלין היוצא מהם מותר אלא כיון דר' יוחנן אמר איפך ונוכל לומר דת"ק ב"ש הוא סמכו קושייתם כאן כנ"ל:

(שם) ד"ה ואחרות וכו'. עיין מהר"ם עד התם מברייתא וכו'. דהאי דקתני לקמי' וכו' ור"ל דמהכא וכו' כצ"ל עד וביבמות (דף פ"א) וכאן הס"ד ומ"ש אח"כ א"ל וכו' שייך לדף ד':

(דף ד' ע"א) רש"י ד"ה היא ואמה וכו'. עיין מהר"ם עד אית ליה לר' אליעזר מוקצה וכו' כצ"ל:

(שם) תוס' ד"ה נימא וכו' דהא בסוכה אמרינן וכו'. עיין מהרש"ל ומהרש"א ולענ"ד מ"ש מהרש"ל אין זה בסוכה ר"ל מ"ש התוס' שהיא יום תשיעי וז"ש כי אם שהתוס' פירשו כן לדידן והוא ממש כדברי מהרש"א ולא נעלם ממהרש"ל כלום:

(שם) גמרא א"ל מאי דעתיך וכו'. עיין מהר"ם [סוף דף שקודם לזה] עד כר"י וכו' צ"ל וכו' ואפילו לר' יוחנן בעצמו וכו' כצ"ל:

(שם) תוס' ד"ה ר' יהודה וכו' ואע"ג וכו'. לכאורה היה אפשר לומר דס"ל לר"י דהכנה דרבה לא שייר ביו"ט דעלמא דלא גזרינן אטו יו"ט אחר שבת ולא