גנזי יוסף קפג

לא שייך לברך כשעושה לאחר שהוא לא ישב בה אבל לפי סברת התוס' בקושייתם שיברך על הראיי' והראיי' הוא שלו שהוא עצמו הוא הרואה אע"פ שאין הנרות והסוכה שלו מ"מ כיון שרואה אותם שייך לברך שהחיינו ואה"נ כשעושה סוכה לעצמו שישב בה בשאלה אע"פ שאין הסוכה שלו מ"מ כיון שהמצוה שלו מברך שהחיינו ואפשר עוד לומר דקודם סוכות שאין זמן מצותה עדיין לא שייך לברך מי שאינו שלו משא"כ בנר חנוכה בחנוכה וסוכה בסוכות שייך לברך שפיר על הראיי' אע"פ שאינה שלו כנלענ"ד:

(שם ע"ב) רש"י ד"ה ובפלוגתא וכו' וכיון דקמו רב אסי ור' יוחנן וכו'. מדברי מהרש"ל ומהר"ם והגהות הב"ח שכתבו דרש"י גרס רב אמר אוכלה למחר נראה שהיו גורסים ברש"י וכיון דקמו רב ור' יוחנן:

(דף מ"ז ע"ב) תוס' ד"ה לינה וכו' וניחא נמי וכו'. עיין תוס' יומא (דף ג' ע"א) ד"ה פז"ר קש"ב ודו"ק:

(שם) ד"ה הבכורים וכו' אבל בספרי פרשת כי תבא משמע וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה כהן וכו' ולפי שהבעלים למעלה. נ"ל דר"ל שהאימורין היוצאין חוץ לפיסת היד מסתמא תלויים למטה מיד הבעלים ומהרש"א הביא גירסא ולפי שהבעלים למטה ואינו מובן לכאורה דהא יד כהן למטה מיד הבעלים ואפשר דר"ל שיד הבעלים כבר למטה ואח"כ מניח גם הכהן ידיו למטה נקרא יד הכהן תחת יד הבעלים ודו"ק:

(דף מ"ח ע"א) ד"ה רגל וכו'. עיין במהרש"א עד קודש ללינה וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה וחוזרין וכו' לא כמו שפי' בק' וכו'. לפנינו ברש"י ע"ב ד"ה וחוזרין איתא דכל כמה דמצינן למעוטי בהילוך של שמאל ממעטינן ואין כוונתו למעט בהילוך אלא ר"ל אע"ג דבעלייתו היה מוכרח לפנות לשמאל לא הותר עי"ז בירידתו אלא חוזר דרך ימין והיינו כפי' התוספות:

(שם) ד"ה שני ספלים וכו' ולא מורידין פירוש משסלקוהו וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) ד"ה כמין וכו' כמין שני נקבי החוטם וכו'. נ"ל דתרתי קשה להו וזהו כוונתם שכתבו מנין לו כל אותו הענין ר"ל שני דברים אלו א' שמחוטם של הספלים מקלח על גג המזבח והב' מנ"ל שהיה חוטם בספל בולט חוץ מן הספל והנקב בחוטמו שמא לא היה חוטם כלל אלא הנקב קרוי חוטם או שמא הי' חוטם על הנקב בתוך הספל שלא יפול עליו דבר לסותמו:

(שם) ד"ה אחד וכו' שהיה הנקב רחב וכו' כצ"ל:

(שם) רש"י ד"ה עולין דרך ימין וכו' ומקראי ילפינן לה וכו'. ר"ל שיהא הכבש בדרום שכשיפנה דרך ימין יהא למזרח:

במהר"ם צ"ל (דף מ"ח ע"ב) בגמרא וכו':

(דף מ"ט ע"א) תוס' ד"ה שכל וכו' ובר כן נגוזו ועבר וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה אל תקרי וכו' מזבח ושיתין ומזבח וכו' כצ"ל בתוס' ובמהר"ם נ"ל:

(דף נ' ע"א) ד"ה ואי וכו' כדרך כל הקדשים. בהגהות הב"ח כדרך כל הקדשים שקדשו בכלי הנפסלים כצ"ל:

(שם) והא דאמרינן בפרק כ"ש וכו'. עיין במהרש"א ועיין בצ"ק זבחים (דף כ' ע"א) בתוס' ד"ה יציאה ומ"ש שם בחידושי בעזה"י. ועיין במהר"ם עד וא"כ היאך היו ממלאים וכו' וע"ש עוד עד דלא מיפסלי ביוצא וכו' דלא כפי' רבינו שלמה דלעיל דלעולם דבר שנתחדש מיפסל ביוצא כצ"ל:

פרק ה. (שם ע"ב) גמרא מחלוקת וכו'. עיין מהר"ם עד א"נ לאידך גיסא דדוקא וכו' כצ"ל:

(שם) תוס' ד"ה ורבנן וכו' ומיהו אכתי קשה וכו'. עיין במהרש"א עד והני תקיעות דחי דלא וכו' כצ"ל:

(דף נ"א ע"א) ד"ה מעלין וכו' משמע שהמעשה אין תלוי בהעלאה אלא העלאה תלויה במעשה כצ"ל:

(שם ע"ב) ד"ה קרא הגבר וכו'. עיין במהרש"א ומ"ש שהאיר המזרח היינו הנץ החמה לא משמע כן מדברי הרמב"ם פ"א מה' תמידין ומוספין ה"ב שכ' שוחטין אותו קודם שתעלה החמה משהאיר פני כל המזרח אכן מ"ש דבעלות השחר נפסל בלינה כ"נ מדברי הרמב"ם פ"ד מה' מעשה הקרבנות ה"ב ע"ש:

במהר"ם צ"ל ד"ה קרא הגבר וכו':

(שם) גמרא בראשונה היו נשים מבפנים וכו'. נ"ל דהיינו כמתניתא בקידושין (דף פ"א ע"א) דאנשים מבחוץ ונשים מבפנים איכא חששא טפי ולא כרב כהנא דס"ל שם להיפך ע"ש:

(דף נ"ב ע"א) תוס' ד"ה וכיון וכו' ורב כהן צדק וכו' עיין מהר"ם ובב"י סי' קכ"ד כ' דרבינו נסים מביא ראי' מדברי רכ"צ אלו ע"ש:

(שם) גמרא אזל בתרייהו וכו'. נ"ל לפרש דאותו האיש לא היה יודע דאביי הולך אחריהם ומעצמו הפריש ממנה ומתחלה הי' סבר אביי שמא אין מכירין זא"ז ומתביישין זמ"ז כיון ששמע דאמרו צוותין בסימא הבין שמכירין זא"ז אלא שעומדים כנגד יצה"ר ומפרישין מאיסור לכן הי' מצטער שהוא לא הוה מצי לאוקמי נפשי' כההוא גברא עד דתנא ליה ההוא סבא וכו':

(דף נ"ג ע"א) תוס' ד"ה אשה וכו' וי"ל וכו'. נ"ל דר"ל דש"ס דילן דס"ל דאיסורא איכא חולק על הירושלמי וס"ל דבוררת לאו דוקא ועיין בתוס' פסחים שם ד"ה מעילה ובמהרש"א שם ודו"ק:

(דף ג"ד ע"א) רש"י ד"ה ה"ג לגבי מזבח וכו' כל תקיעות וכו' נ"ל דלראב"י ניחא ליה בפשיטות כיון דתקע בפתיחת שערים למעלה עשירית למה לי דתקע הא תרווייהו משום מילוי המים הוא ומה שסיים הלכך ע"ג המזבח עדיף אע"ג דלא הוי משום מילוי המים אבל לרבנן כיון דתקע למילוי המים ע"ג המזבח למה לי לא ניחא ליה לכאורה דהא ע"ג המזבח משום ערבה היא ואינם מענין אחד לכן הוצרך להאריך ולפרש:

(שם) ד"ה ובצרי להו טובא וכו' ולגבי מזבח. ללישנא שכ' רש"י לעיל ד"ה ה"ג לגבי מזבח דהיינו כשמוליכין את המים למזבח לא בצרי להו הנך דלגבי מזבח בשבת אלא ללישנא שכ' דהיינו הנך דערבה ניחא דבצרי להו בשבת שלא היו זוקפין ערבה בשבת אם לא כשחל יום ז' בשבת ורש"י נקיט כשאחד משאר ימי החג חל בשבת:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה אי משום וכו' תימה וכו'. עיין בחידושי ריטב"א הנדפס בתוך שבע שעות להרשב"א שמיישב קו' זו על נכון:

(שם) רש"י ד"ה וה"ד כגון וכו' כדתנן וכו'. עיין במהרש"א מה שהקשה על דברי רש"י לעיל ע"א ד"ה לפי שאין תוקעין ולענ"ד לק"מ דאם הי' אמר לפי שאין התקיעות דוחה שבת היה צריך להאריך להביא ראי' מכאן וניחא לי' לומר האמת שלא היו ממלאין כלל:

(שם) תוס' ד"ה ואמאי וכו' בלא רב ספרא וכו'. מדבריהם אלו נראה שגם לענין לדחות אמרינן תדיר עדיף וצ"ע בזה לעת הפנאי: