גנזי יוסף קפה

אסרו ב"ה אלא נוצדה בזה אסורה בזה ולשון עדיין היא מחלוקת היינו כמו שנחלקו בנולדה ביו"ט אחר שבת אכן באמת א"א לומר כן שאם מותרת ביומה לא שייך לאסור למחר דיו"ט לעצמה הכינה ועיין במ"א סי' תקי"ג ס"ק ח':

(שם ע"ב) ד"ה ותנן וכו' לשעורינהו בתלתין פלגי וכו' כצ"ל:

(שם) רש"י ד"ה ועבדינן וכו' על ישראל הרחוקים וכו' כצ"ל:

(שם) גמרא ואלו בטלו כותיים וכו'. עיין מהר"ם ומשמע מדבריו דהיכי דפעמים מגיעין שלוחים ופעמים אין מגיעין בעת שמגיעין אין עושין אלא יום א' וק"ל מ"ש ממקום שמגיעין שלוחי ניסן ולא שלוחי תשרי שעושין גם בניסן שני ימים כדאיתא בר"ה (דף כ"א ע"א) וגם משמע שם דלא משכחת כלל שלא יגיעו השלוחים בשנה אחת ובשנה אחת יגיעו ע"ש וקושייתו נ"ל לתרץ דאע"פ שכ' רש"י בד"ה ועבדינן מתק"ח על הרחוקים היינו לר' זירא אבל אביי ס"ל דלא שייך תק"ח על הרחוקים לחוד וכיון שלא תקנו גם על הקרובים ש"מ שלא תקנו כלום:

(דף ה' ע"ב) גמרא ונתקלקלו וכו'. עיין מהר"ם עד ר"ל ולא חשו לדבר אלא בתמיד של בין הערבים הואיל וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה ובקש וכו' וא"ת וכו'. עיין במהרש"א עד לא הוי בי' כלל כרם רבעי אכן בתוס' שבועות (דף ט"ז ע"א) ד"ה דכ"ע כתבו דאע"ג דקדושת הארץ בטל מ"מ מדרבנן היה צריך להוליכו לירושלים ע"ש ונ"ל דמ"ש בר"ה (דף ל"א ע"ב) ד"ה ובקש וכו' משום דהוי דבר שבמנין היינו דלולי דהוי דבר שבמנין אע"פ שהי' להם כרם רבעי מדרבנן לא היו צריכין להעלותן לירושלים דקדושת ירושלים בטלה ועיין במהר"ם ומהר"ם שיף ובביאור ודו"ק:

(דף ו' ע"א) גמרא דלמא מעברי ליה לאלול וכו'. עיין מהר"ם ולענ"ד לכולהו אמוראים דלעיל צ"ל דלמא מעברי ליה לאלול דאל"כ לא היו עושין אלא יום א' דהא דאמרינן (בדף ד' ע"ב) הזהרו במנהג אבותיכם היינו אחר שנתבטל גם הב"ד ואנו מקדשין ע"פ חשבון וממילא כולנו בקיאין בשוה אבל סוגית הגמרא לא מיירי מזה אלא מתקנת ריב"ז ואילך שעדיין קדשו ב"ד ע"פ עדים וחששו שמא מעברי ב"ד לאלול דהיינו שלא יבאו העדים עד יום ל"א וס"ל להמתירין דכיון שאין חשש אלא שמא לא יבאו עד יום ל"א הוי ספק והאוסרים ס"ל דכיון שע"כ צריכין לעשות ב' ימים מחשש שמא יבאו ביום ל"א עושין כתקנה ראשונה שהי' קודם שחרב ביהמ"ק שהי' חשש שמא יבאו אחר מנחה וזהו כוונת רש"י שתן דלמא מעברי לי' לאלול כתקנה הראשונה וכו' כגון שלא באו עד יום ל"א [שנתקשו בו מהרש"א ומהר"ם ועיין פ"י] וכוונתו דאם יעשו ב' ימים כגון שלא יבאו עד יום ל"א יעשו כתקנה הראשונה שהי' קודם שחרב ביהמ"ק מטעמים הנאמרים לעיל לכל מר כדאית ליה וס"ל לנהרדעי דכיון דבאמת לא מצינו אלול מעובר וחששא בעלמא היא די שנעשנו כספק כיון דבאמת אין החשש אלא שמא לא יבאו עד יום ל"א אבל לא לעשות כתקנה ראשונה ונ"ל דקודם תקנת ריב"ז מודו נהרדעי דאע"פ שלא מצינו אלול מעובר מ"מ כיון דהחשש הוא שמא יבאו אחר מנחה לא שייך לעשותם כב' ימים ולא נחלקו אלא אחר תקנת ריב"ז מטעם שכתבתי וכן השתא דידעינן בקביעא דירחא ועבדינן תרי יומי משום זמנין דגזרי המלכות גזרה כדלעיל (דף ד' ע"ב) ג"כ לא יהי' חשש שמא יבאו עדים מן המנחה ולמעלה נחלקו ג"כ רבא ונהרדעי כנלענ"ד:

(שם) תוס' ד"ה מימות וכו' וא"ת וכו'. הנה לעיל (דף ה' ע"א) ד"ה הא לן הקשו מר' יוסי ותירצו דר' יוסי איירי קודם החורבן או לבני בבל ומשמע התם דבזה מתורץ בין לרבה ובין לרב ושמואל וס"ל דרבה ורב ושמואל לא פליגי דרבה איירי בא"י ורו"ש בבבל וכ"כ בעירובין (דף ל"ט) דרבה איירי בא"י אבל לנהרדעי משמע להו דבבבל ביצה שריא כיון דלא חיישי דלמא מעברי לאלול וכתבו בעירובין דלדידהו גם בתקנה ראשונה שריא ולא ס"ל בהא כר' יוסי אבל כאן לא משמע להו דנהרדעי פליגי אר' יוסי ותירצו דר' יוסי אוסר אי איתרמי ונ"ל דלפ"ז לא שייך תירוצם דלעיל דמנא ידעי בני בבל אי מתרמי וקודם החורבן מאי דהוה הוה וע"כ דר' יוסי אוסר בא"י אחר החורבן אי איתרמי שבאו העדים ביום ל"א ועשאו כתקנה ראשונה ונהרדעי אמרי דלא איתרמי ודי לאסור בבבל בספק ולא לעשות כתקנה ראשונה ולפ"ז נוכל לומר דקודם החורבן מודו נהרדעי וכמ"ש לעיל ודו"ק:

(שם) ד"ה והאידנא וכו'. עיין מהר"ם עד שאסרו לבני בשכר וכו' כצ"ל (שם) ד"ה וכי מה וכו' וא"כ יכול להושיט וכו'. הוא איבעי' דלא איפשטא בחולין (דף ע"ד ע"א) אי מועיל שחיטה במעי אמו וצ"ל דקו' התוס' הוא באת"ל שמותר לעשות כן ואפשר רב ס"ל דמותר ותירצו דקאמר אליבא דר' אושעי' דמשמע להו שגם רב ס"ל כן שיש ספק אי אמרינן בזה ד' סימנים אכשר בי' רחמנא ומהר"ם שיף כ' שיש ספק אי הוי חלדה להלבוש ס"ס י"ד ובאמת גם להט"ז והש"ך שם מ"מ איבעי' דלא איפשטא הוא ובחידושי הרשב"א כ' דקיי"ל בפרק בהמה המקשה דכשר ונ"ל דכוונתו דלמאי דקיי"ל התם (דף ע"ה ע"א) ד' סימנים אכשר בי' רחמנא איפשטא איבעי' דר' אושעי' לקולא ואין כן דעת הפוסקים שם גם הרשב"א גופי' כ' שם דקיי"ל לחומרא ע"ש:

(שם) ועי"ל וכו'. עיין במהרש"א עד מ"מ תקשה לי' וכו'. עיין פמ"ג בפתיחה לה' יו"ט ח"ב אות י"ז שהקשה דהוי מוקצה מחמת יום שעבר ועמ"ש בעזה"י בהנהגות או"ה ס"א אות כ"א. ומ"ש מהרש"א דעגל שיום ח' שלו ביו"ט לא חזיא ביה"ש אפילו לכלבים לא ידעתי טעמו דאע"ג דביה"ש הי' חי הא גם טרפה הי' ביה"ש חי אלא שעומד למות ולהשליכו לכלבים ומ"מ העגל כשיוולד וחזיא ליה דעתי' עליו ה"נ עגל זה שיום ח' שלו ביו"ט ממ"נ אם נפל הוא עומד למות ולהשליכו לכלבים ומ"מ אם הוא חי וממילא אינו נפל וחזי ליה דעתי' עליו ואע"ג דמ"מ ביה"ש הי' אסור להמיתו בשביל כלבים גם טרפה אסור לשחטו בשביל כלבים וכדאיתא בא"ח סי' תקי"ב ס"ג אכן לענ"ד נראה אדרבה להיפך דכשחל יום ח' ביו"ט איגלאי מילתא דמעיקרא הי' ראוי לאדם אלא דאנן לא הוי ידעינן דמי למ"ש בסי' ש"י ס"ר דגרוגרות וצמוקין שנתייבשו קודם ביה"ש והבעלים לא ידעו מותרים בשבת ואע"פ שאפשר לחלק דהתם הי' אפשר לידע קודם שבת משא"כ כאן לא ס"ל להתוס' לחלק לכן לא הקשו אלא היכי דבאמת לא כלו לו חדשיו אלא ביו"ט כנלענ"ד:

(שם ע"ב) ד"ה השתא וכו' ולא שייך לרבות יו"ט. ק"ל דהא גם ביו"ט אסור להסתפק משמן שבנר משום מכבה כדאיתא בסי' תקי"ד וממילא אסור להסתפק משמן הנוטף משום שהיה מוקצה בין השמשות ועיין במ"א סי' רע"ט ס"ק ב' דדוקא נר של שעוה ואינו נר של מצוה מותר להשתמש בנותר ולכאורה הי' אפשר לפרש דכוונתם דלא שייך לרבות יו"ט דיו"ט ושבת אחד הוא לענין זה אכן הרשב"א בחידושיו כ' דבשבת דוקא ולא ביו"ט וצ"ע. שוב ראיתי שגם בשמן אפשר ליתן דבר המונע שלא ידלק יותר וממילא לא הוי שמן הנוטף מוקצה כשאינו נר של מצוה ודו"ק:

(שם) ד"ה ביצים וכו'. עיין מהר"ם עד גמורות מותרות כן נ"ל וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה וכי תימא וכו' ע"כ צריך לפרש וכו'. עיין מהרש"א