גנזי יוסף קעח

(דף ט"ז ע"א) ד"ה מטה וכו' ומ"מ מודה ר"א וכו'. עיין במהרש"ל ומהרש"א לעיל ע"ב בתוס' ד"ה בארוכה כ' עליו שדבריו תמוהים ע"ש ולענ"ד יש לתמוה עוד יותר על מהרש"ל שכ' דדוקא לטומאה מכאן ולהבא והוא תמוה דממ"ש התוס' כדקאמר ומטהרת חבילה וכו' לא משמע כן כלל גם פשיטא היא דאמאי לא תקבל טומאה מכאן ולהבא וע"כ דכוונת התוס' דנטמא למפרע לכן נ"ל דכוונת מהרש"ל לומר מלתא אחריתי ולדינא קאמר וכוונתו לפרש דקיי"ל דדוקא כלי מתכות חוזרת לטומאה ישנה ולא שאר כלים כדאיתא בשבת (דף ט"ז) ולכן קאמר דדינא הוא דדוקא לטומאה מכאן ולהבא ולא למפרע וה"מ כשנתפרקה אדעתא שלא לחברה ואפ"ה כ"מ חוזרת לטומאה ישנה ולא כלי עץ אבל אם מפריקין אדעתא לחברה עוד לא סלקא טומאה מינייהו והיינו לכל מר כדאית ליה לר"א כשחזר וחברה דחזרה לטומאתה ולרבנן אפילו לא חזר וחברה כנ"ל כוונת מהרש"ל ובזה סלקו דבריו כהוגן:

(שם) ואם נטמאת הכרע וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד גם לפי' זה בעינן גם לרבנן קצרה וב' כרעים דאל"כ לא חזי למידי אלא דאפ"ה אם נטמא כרע א' היא לבדה טמאה והקצרה עם הכרע השני המחוברין לה טהורין ולפ"ז אזלא שמעתין לכ"ע ולק"מ:

(שם) ד"ה ומיטהרת וכו' מ"מ אי לית לי' טהרה וכו'. משמע מדבריהם דמפץ של גמי אע"ג דמקבל טומאת מדרס לא נעשה אב הטומאה כיון שאין לו טהרה במקוה וצ"ע:

(שם) ד"ה דלא חזיא וכו' מחשבה לא דמי וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה בין מלמטה וכו' וי"ס וכו'. עיין מהר"ם ולענ"ד מלשון התוס' שכתבו וי"ס שכתוב בהן בין מלמטה מתוך אוגנו ולא כתבו דלספרים אלו גרסינן בין מלמעלה משמע שגם לגירסא שלנו גרסינן בין מלמעלה אלא דבין מתוך אוגנו בא לפרש בין מלמעלה וכן אפשר לפרש דברי רש"י:

(שם ע"ב) גמרא מהו דתימא וכו'. עיין מהר"ם עד ס"ל דאמרינן וכו' כצ"ל:

(דף י"ז ע"א) תוס' ד"ה בפחות מג' וכו' וי"ל משום דאמרינן וכו'. עיין במהרש"א עד והיינו כר' יוסי בר"י וכו' ר"ל דלר"י בר"י דלא התירו לעולם כל צרכן לא שייך להתיר בשל שתי לסוכה אבל לר' יהודה שהתירו לפעמים כל צרכן שייך להתיר בשל שתי לסוכה. ועיין במהר"ם עד של שתי וערב אינה מחיצה וכו' כצ"ל:

(דף י"ח ע"ב) ד"ה סיכך וכו' והא דנקיט הפחית וכו' נ"ל דלפירש"י ניחא להו לשון הפחית לפי שבאכסדרה מיירי שיש מחיצות סביבות האכסדרה וכאן מיירי דאויר פתוח לנגדה קרי לה הפחית אע"ג דמיירי גם כשנעשית כך מתחלה משא"כ לפירושם:

(שם) דאפילו לרבנן דלית וכו' טפח ואלו השוה וכו' כצ"ל:

(שם) מיגו דשייך לגבי אכסדרה וכו'. ר"ל דכיון דג' מחיצות דאורייתא לא משמע לי' לחלק בין מפולשת לאינה מפולשת נ"ל. ועיין במהרש"א עד להזכיר רי"ף וכו' כצ"ל. ועיין במהר"ם והציורים בטעות וצ"ל כזה $ציור בספר$ ואח"כ כזה $ציור בספר$ וכוונתו דמשמע לי' לשון פצימין שיש לאכסדרה פצימין בד' זויות ולכן ע"כ נשאר פצים בקרן דרומית ודו"ק:

(שם) דע"כ בההיא דהתם פליגי. עיין מהר"ם ור"ל דע"כ השוה פצימין דהתם היינו דשוב לא הוי כיש לה פצימין דהכא:

(שם) רש"י ד"ה רבא וכו' בחודן והן עובי וכו' כצ"ל:

(דף י"ט ע"א) רש"י ד"ה לבראי וכו'. פשוט דהציור כזה $ציור בספר$ ובדפוס נדפס ציור כזה $ציור בספר$ והוא העתקה ממהרש"ל ואינו מובן ונ"ל דט"ס הוא במהרש"ל דמ"ש או מן הצד נ"ב כזה $ציור בספר$ שייך לעיל בד"ה דאמר מר ואח"כ צ"ל מ"ש בד"ה לבראי כו' לתוכו אחר שראה כו' כצ"ל ולא בא אלא להוסיף תיבת אחר ונ"ל עוד שצריך להפך הציורים דהציור הזה צ"ל על כנגדו ואפשר שצ"ל כזה $ציור בספר$ ומה שמצייר על כנגדו כזה $ציור בספר$ צ"ל כאן או אפשר דמה שמצייר על כנגדו הוא ט"ס וצ"ל כזה $ציור בספר$ ועל מן הצד צ"ל כמו שהוא בדפוס ועיין בעירובין (דף ט' ע"ב) ברש"י ותו' ורא"ש ובק"נ שם ובט"ז סי' שס"ג ס"ק ו' ודו"ק ואין להאריך:

(שם) ד"ה מ"ד וכו'. עיין במהרש"א עד מה לי יש בו ז"ט או לא ר"ל דהא אין לו דפנות כהלכתן:

שם) וה"ק דאף וכו' ר"ל דמ"ש רש"י והא לית בה ז' טפחים בהכשר סוכה ר"ל דז"ט אלו אין בהם הכשר סוכה:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה העושה וכו' כיון שיש בה ד' ברוחב. אינו מובן לי דמה ענין יש בה ד' או לא ואפשר ט"ס היא וצ"ל שיש בה לרבע ברוחב ועיין ברא"ש ודו"ק וצ"ע:

עיין בק"נ אות קנ"ט שכ' דלר"א הא דתנן בפ"ז דאהלות כל שפועי אהלים כאהלים היינו כשיש רוחב טפח במקום א' ולא נראה כן מדברי הרמב"ם שפסק בפ"ד מה' סוכה כר"א ובפי"ח מה' טומאת מת ה"ז סתם וכ' כל שיפועי אהלים כאהלים ולא התנה שיהא במקום אחד רוחב טפח וכ"מ שם בפי"ב ה"ז ח' ע"ש ודו"ק וצ"ל שמחלק בין טומאה לסוכה והרא"ש לא כ' אלא דלחכמים דמתניתין סוכה כטומאת אהל ודו"ק ואין להאריך:

(דף כ' ע"א) תוס' ד"ה של שיפה וכו' דפליגו בשל גמי וכו'. הקשה מהרש"א דלמא מודו חכמים כאן כיון דמוקמינן לה בדלית לה גדנפא ע"ש משמע מדבריו דברייתא דלקמן חוצלות של שעם ושל גמי מיירי בדאית לה גדנפא ולא ידעתי מנ"ל דלא מוקמינן בדאית לה גדנפא אלא מתניתין דכל החוצלות דמשמע אפילו של קנים ס"ל לר' דוסא דטמא טמא מת והוה קשה לן ברייתא דהכא דמתיר ר' דוסא לסכך בהם וע"כ דלא מקבל טומאה כלל לכן מוקמינן המשנה בדאית לה גדנפא וברייתא דהכא בלית בה גדנפא ואפ"ה של שיפה ושל גמי אין מסככין בה אבל ברייתא דחוצלות של שעם ושל גמי מיירי שפיר בדלית בה גדנפא ושעם היא מין שיפה כפירש"י וצ"ל דכוונת מהרש"א דמ"מ אפשר ליישב שגם ברייתא בחוצלות של שעם מיירי בדאית לה גדנפא וכן צריך לפרש דבריו אח"ז שכ' ועוד נראה לקמן מתוך שמעתין וכו' דר"ל דמאי פריך למאי חזיא נימא דמיירי בדאית לה גדנפא וחזי לקבל פירות אע"כ דאין לחלק בשל גמי ושיפה בין אית לה גדנפא או לא וקודם שידענו סברא דחזו לנזיאתא גם באית לה גדנפא קשה למאי חזיא אכן לענ"ד נראה דברייתא דחוצלות של שעם ע"כ בלית בה גדנפא מיירי מדפרט הני ומשמע דממעט של קנים ולא קתני כל החוצלות כמו במתניתין ומשמע דשל קנים לר' דוסא גם טמא מת לא מיטמא והיינו ע"כ בלית בה גדנפא ודו"ק:

(שם ע"ב) גמרא מסככין בבודיא וכו'. ר"ל בגדולה או בשל קנים ושל חילת לר' ישמעאל בר"י ודו"ק:

פרק ב. (שם) במשנה ולפי דרכנו למדנו וכו'. עיין