גנזי יוסף קעט

במהרש"ל דבמשנה דאמר ולפי דרכנו למדנו משמע לפי דרכנו שאמר דבר אחר וגם שלא לשם לימוד אפ"ה נשמע עוד דין אחד אבל בברייתא דאמר משיחתו של ר"ג למדנו שייך שפיר לחשוב גם מה שאמר בפירוש אכן לענ"ד י"ל עוד דבמשנה לא הביא אלא מה שצריך לעניינו להביא ראי' לת"ק ולא כר' יהודה אבל בברייתא דמספר גודל מעלות שיחתן של ת"ת חשב שניהם:

(דף כ"א ע"א) תוס' ד"ה ועל גבהן וכו' ומיהו לר' אלעזר וכו'. ר"ל דלדידי' לא יליף מקרא דבעצמות וגידים תסוככני והוי שוורים כשאר אהל. וקושיא דמטה וכו'. נ"ל דר"ל ואע"ג דלכאורה בלא"ה נדחה שינויי דר' אלעזר מקושיא דמטה לזה כתבו וקושיא דמטה משני וכו' ר"ל וכיון דמשני קושיא דמטה ממילא לא נדחה שינוי דר"א לחלק בין שוורים לדלתות קשה למ"ד אהל זרוק לא שמי' אהל ומהר"ם כ' דמדברי התוס' משמע דאב"א דלקמן חוזר אשנויא דר"א ולא ידעתי מנ"ל אלא כיון שנתיישבה קו' דמטה ממילא לא נדחה שנויא דר"א ודברי התוס' ורש"י לאחדים המה:

(שם) רש"י ד"ה כמלא אגרוף אהל שרחב וכו' ובד"ה והרי דלת וכו' מן הקרקע עד הדלת וכן בע"ב ד"ה דיש כמה אגרופין מן החבלים לקרקע ובאמת תרווייהו בעינן ורש"י נקיט כאן חדא וכאן חדא ולאו דוקא וכן באהל טפח בעינן טפח על טפח ברום טפח:

(שם) תוס' ד"ה והרי דלת וכו' וצ"ל דקס"ד וכו'. נלענ"ד לפרש דהקשו מתחלה דתקשה ליה היא גופא ר"ל בלא שקלא וטריא דשמעתין תקשה ליה משנה דהתם אמאי נימא דדלתות גרע משוורים ותירצו דבלא סוגיא דהכא קס"ד דבע"ח חשיבי להציל טפי אבל השתא דאמרינן הכא דילפינן ממשכן דאדרבה אהל שאינו עשוי בידי אדם גרע טפי א"כ אע"ג דהיכי דאיכא כמלא אגרוף גם בידי אדם הוי אהל תו לא שייך לומר סברא דבעלי חיים חשיבי דהא אדרבא גריעי ודיינו לומר במלא אגרוף דהוי כמו בידי אדם ולא דחשיבי טפי לכן שפיר הקשה המקשן והרי דלת וכו' ועיין מהר"ם ומהרש"א והגהות קרני ראם ונ"ל דמ"ש מהרש"א דלא נעשה הסברא הפוכה וכו' היינו כיון שהוא כמלא אגרוף ודו"ק ואין להאריך:

(שם ד"ה שדעתו וכו'. עיין במהרש"א עד והא דלא בעי וכו' דאית לי' לר' יהודה כמאן וכו' כדדרשינן מבעצמות וגידים וכו' דקאמר ר' יהודה טעמא וכו' כצ"ל:

(דף כ"ב ע"א) גמרא ביניהן ועל גביהן טהור. כ' מהר"ם ולא הוי פירוש דהאי ביניהם וכו' ע"ש והיינו לפי' התוס' אבל רש"י הא כ' בפירוש בין התחתונות לעליונות ועיין במהרש"א:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה הא זה וכו' לפסול קורה וכו' ר"ל ופסלי קורה:

(דף כ"ג ע"ב) ד"ה שני לוגין וכו' שלא מן המוקף ואמאי יקרא שם ויפריש בשבת וכו' כצ"ל:

(דף כ"ד ע"א) ד"ה דברי ר"מ וכו' השני זמן גדול מלחלוץ וכו' כצ"ל:

(שם) גמרא אלא לדידך דיש ברירה אי אתה מודה וכו' נ"ל דר"ל אע"ג דלא סבירא לך טעמא דידי מ"מ כיון דאית לך בעלמא דחיישינן למיתה כמו כן היה לך לחוש לבקיעת הנוד אמר להו לכשיבקע דלבקיעת הנוד דלא שכיחא לא חיישינן:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה ורבנן וכו'. עיין מהר"ם עד ובשלמא לר' יוסי הגלילי אע"ג וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה על מנת וכו'. עיין במהרש"א עד והא אם מת אביה לא חשיבא תו בית אביה כצ"ל כמו שהוגה בגליון תוספות. ועיין בש"ך יו"ד סי' רט"ז ס"ק י"א י"ב ואין להאריך:

(דף כ"ה ע"א) ד"ה קמה וכו' לא שייך כאן וכו'. עיין במהרש"א וכוונתו דכיון שאינו יכול לתרץ בתירוץ דלעיל מ"ד נגזר וכו' לא מקשה מאי למימרא ואח"כ מקשה דמ"מ הי' לו להקשות ולתרץ בתירוץ שמתרץ בעירובין (דף ט"ו ע"א) דקמ"ל דמחיצת קנים פחות פחות מג"ט הוי מחיצה, ומ"מ הלשון מגומגם דאיפכא הול"ל דכאן פשיטא ליה תירוץ דהתם לכן לא מקשה מאי למימרא ונראה לומר עוד דכאן במסכת סוכה בא ללמדנו רבותא דקמ"ל לענין סוכה ושם במסכת עירובין בא ללמדנו רבותא דקמ"ל לענין עירובין ומ"מ ניחא ליה בעירובין לפרש גם רבותא דסוכה ללמדנו דשם לא סגי בשנויי דמ"ד לגזור דלמא אתי לאשתמושי באילן כמ"ש התוס' שם כנלענ"ד:

(שם) ד"ה בלכתך וכו' וסוגיא דשמעתין וכו'. עיין מהרש"א ומהר"ם והנה מלשון רש"י שכ' כיון דחתן לאו בהדיא כתיב משמע דמאיזהו שיהי' אפשר לומר דממעט עוסק במצוה ומ"מ משמע להו להתוס' דהשתא דכתיבי תרווייהו ניחא למעט תחלה מאי דמשמע טפי למעט לכן לפי סברת רש"י דעוסק במצוה משמע טפי למעט גרסינן בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה:

(שם ע"ב) רש"י ד"ה טמאי מת מצוה וכו' דמצוה להתעסק וכו'. משמע אפילו ישראלים ועיין ביו"ד סי' שע"ג ובש"ך ס"ק ג' ודו"ק ואין להאריך:

(דף כ"ו ע"ב) ד"ה לימא וכו' ומיבעי לן וכו'. עיין במהרש"א והנה בא"ח סי' מ' ס"ז פסק כר' יעקב שצריך לסלקן בעוד הקרי עליו וכמ"ש רש"י סוף ע"א ונ"ל דבהא דר' יוסי לא ניחא לי' לומר דכשיראה קרי יהי' הקרי עליו דכל זמן שלא ראה קרי אין לו לחלצם מחשש שמא יהיה קרי עליו אם לא סבר דכל ב"ק אסור להניח תפילין אפילו אחר שקנח הקרי וממילא לא היה יכול לומר על ר' יעקב לימא קסבר ב"ק אסור להניח תפילין וא"כ צ"ל דמ"ש רש"י ומיבעי לן למיעבד כוותיה היינו משום דפשיטא ליה שיש תנאים אחרים שסוברים כן ומאי אולמיה דר' יוסי כנלענ"ד:

(שם) תוס' ד"ה ולא בירך וכו' ואכלו עם הגרעין וכו' וזית דירושלמי קטן מזית בינוני וכו'. נ' מדבריהם דס"ל כדעת הרשב"א שהביא הב"י סי' ר"י דדוקא כשאוכל הגרעין וצ"ל דהא דאמר בירושלמי שגרעינתו ממעטתו דאע"פ שאוכלו לא מצטרף לשיעור דלאו אוכל הוא ולא מועיל אלא שיהי' עי"ז בריה ומ"ש התוס' אחר שהיה קטן מזית בינוני היינו בלא הגרעין ולא כמו זית דש"ס דילן דבלא הגרעין הי' גדול כזית בינוני כנלענ"ד:

(שם) לא מצינו שום שיעורא וכו'. ר"ל וע"כ הא דאמרינן התם דאין קטן מוציא אא"כ לא אכל אלא שיעורא:

דרבנן היינו הנך שיעורים דכזית וכביצה:

(דף כ"ז ע"א) ד"ה אי בעי וכו' לא אכיל כלל. ר"ל לא אכיל כלל פת אפילו חוץ לסוכה ולאפוקי דלא נימא דלא אכיל בסוכה:

(דף כ"ח ע"א) רש"י ד"ה בענוי וכו' אלמא ה"י לרבויי אתא. משמע דרבויי דה"י אהדדי מקשינן ובגמרא משמע דמשמעות אזרח אהדדי מקשינן ואפשר דהא בהא תליא דאם אזרח בין נשים ובין גברי משמע ע"כ ה"י למיעוטא ואם אזרח גברי משמע ע"כ ה"י לרבויי:

(שם) תוס' ד"ה הלכתא נינהו וכו'. עיין מהר"ם עד הוי הלכתא וא"צ וכו' היא לשון יחיד וכו' כצ"ל. ומדבריו נראה דגריס אמר רבא הלכתא נינהו ולפנינו בגמרא איתא אמר רבה:

(שם ע"ב) רש"י ד"ה אמר אביי וכו'. עיין במהרש"א עד להוציא נשים ועוד מש"ה וכו' כצ"ל: