גנזי יוסף קסח

(שם) ד"ה מאי מיני תרגומא וכו' היינו נמי פירי. נ"ל דר"ל לדעת רש"י ורשב"ם דמיני תרגומא היינו פירי אבל לשיטת הת"י לעיל דוקא מיני תרגומא ולא פירי:

(שם) מיהו נראה לפרש וכו'. נ"ל דר"ל אפילו לדעת רש"י ור"ת דאם השלים סעודה שלישית במיני תרגומא ובפירות יצא מ"מ כשמפסיק ע"ש ועיו"ט כדי לקדש שצריך לאכול אח"כ שיהא הקידוש במקום סעודה לא סגי במיני תרגומא וס"ל דלא די בסעודה שאכל כבר או דמיירי כשגם מבעוד יום אכל רק מיני תרגומא וה"ה בשאר קידוש במקום סעודה ואפשר דס"ל דבעינן דוקא פת או אפשר דדוקא לדעת רש"י ורשב"ם דמיני תרגומא היינו פירות כ"כ אבל בחמשת המינים אפשר דמודו שיצא ועיין בזה בשיטת הפוסקים בא"ח סי' רע"ב ורע"ג ודו"ק:

(שם) ד"ה לימרי כביצה וכו' אפילו כביצה יותר מכותבת וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה ואי נמי וכו' שייכא נמי אשמעתא. ר"ל אי כותבת וביצה כהדדי נינהו ליתני במשנתינו כביצה:

(שם) דבכותבת איכא יתובי דעתא. אינו מובן לי דה"נ הוי מצי להשמיענו בכביצה ואפשר דכוונתם דכותבת גופא סעדי וזייני ואם בירך אחריהם ברכת המזון יצא כמ"ש בא"ח סי' ר"ח סי"ז ואגב אשמעינן גם זה אע"ג דלא מיירי כאן מזה:

(שם) וגם צריך למעך חללה. נ"ל דהתם א"א לומר דאשמעינן שצריך למעך חללה דהא לא תני התם כמוה וכגרעינתה וטעם הדבר דהתם פשיטא דמשערין ככותבת כמו שהוא שלם וממילא אין חילוק בין ממלא חללה או לא והא פשיטא שלא ימעך חללה מגוף הכותבת להקטינה אבל כאן אשמעינן דבעינן למלא חללה ממקום אחר ולא אמרינן דדי במה שיש בהכותבת בלא החלל ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה לומר לך וכו' דהא בכעדשה וכו'. ר"ל וש"מ שיש עוד שיעורים שלא נרמזו בההוא קרא:

(שם) ת"י ד"ה עד כמה וכו' ר"י אכל זית ובירך וכו' כצ"ל:

(דף פ' ע"א) ד"ה שאין וכו' קאמר ר' שמעון במשנה וכו' כצ"ל:

(שם) ונדרסות בפעם אחת יותר מג' זיתים או שנים וכו'. נ"ל דר"ל דשלשה גרוגרות בלא גרעינים נמעכות ונדרסות בשיעור כביצה יותר מג' זיתים או שנים בגרעינתם ור"ל לפי מ"ש לעיל שאין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים ולכל היותר אינו מחזיק ג' זיתים לזה כתבו כאן יותר מג' זיתים אי נימא לעיל ג' או שנים אי לעיל שנים [ואע"ג דלעיל כתבו שאינו מחזיק ג' לא דקדקו בזה גם לעיל כתבו של ה' זיתים ושליש יותר מי"ו זיתים וכוונתם שאינו מחזיק י"ו זיתים] ואע"ג דג' זיתים בגרעינתם הוי יותר מכביצה או שני זיתים בגרעינתם הוי כביצה מ"מ ג' גרוגרות בלא גרעינתם לא הוי כביצה:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה ושיערו וכו' ואור"י וכו'. נמצא לפיר"י שתי סעודות שהם י"ח גרוגרות הם הרבה יותר מששה ביצים וי"ח זיתים הם מעט יותר מששה ביצים:

(שם) כשיעור ג' גרוגרות ועוד. ר"ל ג' גרוגרות וג' שמינית גרוגרת כמ"ש לעיל:

(שם) ד"ה וחצי פרס וכו' ור"ת פי' וכו'. נ"ל דמ"מ גבי משקין טמאים צ"ל משום דכל שהו אינו אלא מדרבנן כפירש ריב"א דלעיל:

(דף פ"א ע"ב) ד"ה שהפלפלין וכו' והרי תבלין וכו'. ולא משמע להו לחלק גבי תבלין בין יבשתא לרטיבתא כיון שלא מצינו בגמרא חילוק זה אלא בפלפלין וזנגבילא ועיין בא"ח סי' ר"ב סט"ז וסי"ח ואין להאריך כאן:

(דף פ"ב ע"א) גמרא בשלמא לר"ה וכו' עיין במהרש"א עד ולפי' הרא"ש לא הוזכר וכו' כצ"ל:

עוד במהרש"א פירש"י בד"ה מחנכין לשעות [הוא סוף ד"ה בן תשע והי' לפניו דבור בפ"ע] ואח"כ מה"ד בן י' וכו' כצ"ל:

(שם) תוס' ד"ה אלא וכו'. עיין במהרש"א עד דבעי למימר לעיל לפני וכו' ולאשמעינן דיש וכו' כצ"ל:

(שם) ת"י ד"ה בן שמנה וכו' והא דמחנכין הכא וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה מה רוצח וכו' ועי"ל שהיה לו לפרוש וכו' ופירש וכו'. נקטו לשון הגמרא דשבועות שהביאו אח"ז וכאן ר"ל שהי' לו לשמש בהנאה מועטת ושימש בהנאה מרובה:

(שם) דבלאו הך ביאה הוה מיתסרא וכו'. כוונתם לדחות הוליכא למידק ור"ל דהא דאמרינן דבלאו הך ביאה הוה מיתסרא ולא מיתסרא בביאה זו לבועל היינו בהיותו נכרי וס"ד דלא מיתסרא ע"י ביאה זו לא לבעל ולא לבועל כשיתגייר וקמ"ל דמיתסרא לבעל ולבועל כשנתגייר בביאה זו:

(דף פ"ג ע"ב) רש"י ד"ה מים ראשונים וכו'. עיין מעשה זו במדרש פ' בלק קודם וישב ישראל בשטים:

(שם) גמרא משכוהו ועיילוהו לחנותא וכו'. עיין במהרש"א בח"א ולענ"ד אפשר לומר דהא דעיילוהו לחנותא היינו להמשיכו מביתו ומתחלה ג"כ חזו טלפחי אשפמיה אלא כשהיה בביתו לא היה שייך לומר סימן לאשתו ובקשו תחבולה להמשיכו מביתו והיה התחבולה שעיילוהו לחנותא לומר שישתה עמהם יין ואח"כ הלכו לביתו ואמרו לאשתו הסימן:

(דף פ"ד ע"א) שם אמר לה בשבת מאי פירש"י בע"ז (דף כ"ח ע"א) דלא מצינא למיתי גבך מפני תלמידי בני כלה:

שם) רש"י ד"ה ור' יוחנן היכי עביד הכי כצ"ל ועיין במהרש"א:

(שם ע"ב) ד"ה להברותו רחיצה. נ"ל דכאן הס"ד ואח"כ מתחיל דבור בפ"ע שמא יבריא מאליו:

(שם) גמרא צריכא מכבין ומפסיקין ל"ל וכו' כצ"ל והנקודות מיותרים:

(דף פ"ה ע"א) תוס' ד"ה להחזיר לו אבדתו וכו' פירש"י וכו'. כ' מהרש"א דמ"ש התוס' לעיל דאפילו מחצה על מחצה אינו חייב להחיותו היינו אליבא דרב ע"ש ומשמע מדבריו דהתוס' מודים לסברת רש"י דלהחיותו ולפקח הגל חד דינא אית להו לכן לשמואל דאית ליה דאפילו ברוב עכו"ם מפקחין ה"ה דמצוה להחיותו והוא תמוה לענ"ד דא"כ לרב במחצה על מחצה אין מפקחין הגל ג"כ וטעמא בעי דהא ודאי ספק נפשות הוא ועיין בא"ע סי' ד' סל"ד אין שום דעה שיסבור במחצה על מחצה אין מפקחין ולא פליגי אלא ברוב עכו"ם ומאן דס"ל דמחצה על מחצה אינו חייב להחיותו מחלק בין להחיותו ובין לפקח הגל וכ"מ מדברי הת"י שכתבו וכ"נ לר' שא"צ להחיותו כיון דליכא פקוח נפש ומשמע אבל לפקח הגל דאיכא פקוח נפש גם במע"מ מפקחין ולשיטה זו לא אשכחן דפליג שמואל על רב לענין להחיותו ולרש"י דס"ל דלהחיותו ולפקח הגל חד דינא אית להו ע"כ צ"ל דרב דאמר רוב יש אל להחיותו ה"ה מע"מ ולא בא לפרש למאי הלכתא אלא דינא השמיענו דליוחסין אפילו רוב ישראל אינו מועיל וע"כ הא דמקשינן רוב ישראל למאי הלכתא גם לרב בעי דלהחיותו גם במע"מ חייב והתוס' בדבור דלעיל לא ס"ל כן אלא להחיותו קאמר רב דוקא