גנזי יוסף קסט

רוב ישראל וממילא גם לשמואל בעינן רוב ישראל דכיון דאפשר לחלק בין לפקח ובין להחיותו למה נאמר דפליג שמואל על רב וניחא להו בפשיטות דא"א לומר להחיותו דאפילו במע"מ נמי והא דהקשו כאן הא דלא קאמר להחיותו לשיטתם הקשו ולא ניחא להו לכאורה לומר דלרבותא נקיט לכן הוכרחו להביא שיטת רש"י ולדידי' ודאי דלרב במע"מ חייב להחיותו והא דלא קאמר רוב עכו"ם שלא להחיותו היינו לשמואל ואח"כ כתבו ובכתובות וכו' ליישב שיטת דלעיל כנלע"ד:

(שם) ד"ה לא צריכא וכו' תימה לי וכו'. עיין בב"ש שם ס"ק נ"ה ובמ"ש בעזה"י בפ"כ ח"ב אות י"א:

(שם) ת"י ד"ה אמר רב פפא וכו' וה"נ הוי מצי למנקט ברוב ישראל כדי להחיותו וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) במשנה ואומר מקוה ישראל ה'. נדפס ה' בין חצאי עיגול וכ' בגליון דבקרא ליתא אכן תרי קראי כתיבי א' בירמי' י"ד פסוק ח' מקוה ישראל מושיעו בעת צרה וא' בירמי' י"ז פסוק י"ג איתא מקוה ישראל ה' וכיון שלא סיים במשנה מושיעו בעת צרה אפשר נתכוין על פסוק דירמי' י"ז ואמת שבתוס' יו"ט מביא פסוק אם עונינו ענו בנו דירמי' י"ד משמע שכן היה גירסתו מ"מ אין מזה ראי' למחוק גירסא שלפנינו וכן מהרש"א בח"א מביא מקוה ישראל ה' ע"ש:

(שם) ת"י ד"ה תשובה בעיא יוה"כ יוה"כ לא וכו' משום מיתה דבהדיה תנא וכו' א"כ לא הוה עיקר וכו' כצ"ל:

(דף פ"ו ע"א) ר' חמא בר"ח רמי וכו'. מזה משמע דתשובה מאהבה מוחק החטא לגמרי כמו שפירש"י ולא יותר ולקמן ע"ב אמרינן דנעשה כזכיות ולפי מ"ש מהרש"א שם בח"א אפשר ליישב ע"ש ולענ"ד נראה עוד לומר דטעם דזדונות נעשו כזכיות דתשובה גופה מצות עשה הוא כמ"ש הרמב"ם בריש ה' תשובה וכעושה תשובה מאהבה דנמחק החטא לגמרי ממילא נשאר לו מ"ע זו של תשובה ואע"ג דמ"ע אחת היא מ"מ נחלקת לכמה מצות על כל עבירה שעושה תשובה כאלו קיים. אותה מצוה ומ"כ עוונותיו נחשבים כזכיות ובזה יתורצו שני המאמרים (שם ע"כ) רש"י ד"ה אחת קלקלה זנתה והותרו בה למלקות. עיין במהרש"א ומשמע דמיירי בא"א דאיכא מיתה והוא תמוה דא"כ הוי לאו שניתן לאזהרת מב"ד ואפילו התרו בה למלקות אין לוקין כמ"ש הרמב"ם פי"ח מה' סנהדרין ה"ב ובכ"מ שם וצ"ל דמיירי שיש עוד לאו אחר כגון שהיתה גרושה מעיקרא וזנתה מכהן דכה"ג לוקין כמ"ש הרמב"ם פי"ו שם ה"ה ואפ"ה משמע ליה לפרש בא"א ודו"ק:

(דף פ"ז ע"א) גמרא השתא צריכנא למיפק אדעתך. עיין בת"י גירסא אחרת והכל הולך אל מקום אחד ופי' גי' שלפנינו השתא צריך אנכי להוציא מדעתך תרעומת שיש בדעתך עלי ולפ"ז מ"ש אח"כ וניפוק ליה מדעתיה צ"ל מדעתי שלא יהיה בדעתי תרעומת עליו כנ"ל:

(שם) ת"י ד"ה קאזיל וכו' דשמא היה שם אבא וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה והאמר רב וכו' להשוותם ובה"ג פי' כו' כצ"ל ועיין ת"י וברא"ש ר"פ תפלת השחר:

(שם) ת"י ד"ה והאמר רב וכו' וכמו שהן נהי נמי דלא וכו' כצ"ל נ"ל ולא כמו שהוגה בד' לבוב ע"ש:

(דף פ"ח ע"א) תוס' ד"ה מפני שצריך וכו' ולהכי במוצאי יו"כ מתפלל וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה קסברי וכו' תימה וכו' כ' מהרש"א דהכא הקשו לדברי המתרץ ע"ש ר"ל דלדברי המתרץ א"א לומר תירוצם דלעיל דהא כבר צלי וגם לא אסיק אכתי אדעתי' דר' יוסי בר"י הוא ושייך להקשות דרבנן אדרבנן:

סליק מסכת יומא מסכת תענית פרק א (דף ב' ע"א) רש"י ד"ה ואמר ר' יוחנן צ"ל אמר ר' יוחנן:

(שם) תוס' ד"ה וישמע וכו' וכמו ההוא וישמע אליה אלקים. לא ידעתי אמאי לא כתבו כמו יפתח ד' לך את אוצרו הטוב שהוא מוקדם בגמרא ודמי טפי ללשון פתח ד' שהביאו התוס' וצ"ע:

(שם ע"ב) ד"ה איבעיא להו וכו' בלילה שניה הניסוך וכו' וא"כ לא הוי וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה דאמר ר"א וכו' פי' וכו'. היינו לפי' ראשון בדבור דלעיל אבל לא"נ דלעיל בין כך ובין כך ניסוך המים הוי בראשון:

(שם) ד"ה משעת וכו' דמוצאי שביעי של וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה העובר לפני התיבה ביו"ט האחרון של וכו' כצ"ל:

(דף ג' ע"א) גמרא אי ר' יהושע נימא חד יומא וכו'. כ' מהרש"א דהיינו שמ"ע ע"ש ולענ"ד ודאי דברי התוספות דלעיל ע"ב ד"ה משעת נטילת לולב צריך לומר כן אבל מדברי רש"י שם ד"ה משעת הנחתו משמע דהיינו בשביעי ממש שהרי כ' מיום שמברכין בו באחרונה ולא כתב מיום שמניחין מלברך עליו וכ"מ מדברי רש"י לקמן ד"ה האמר משעת הנחתו שכ' דהיינו בשביעי והכא קתני יו"ט אחרון וכו' ע"ש משמע בהדיא דמשעת הנחתו היינו משביעי ממש וס"ל דבשביעי לא סימן קללה הוא דמזכירין יום אחד לפני זמנם ולדברי התוס' צריך לפרש לקמן האמר משעת הנחתו היינו מתחלת ליל ח' והכא קאמר האחרון מזכיר ולפי' התוס' ר' יהושע דברייתא הוי כמו ר' יהושע דמתניתין אלא דנקט בלשון אחר לכן גם הגמרא מזכיר באותו לשון דאמר הוא והכל אחד ולפי' מהרש"א גם לרש"י צ"ל כן ודוק וע"ל (דף ד' ע"א):

(שם) רש"י ד"ה וסבר לה וכו' כל שבעה דמפיק ראשון ומעייל שמיני. הכל דבור א' וכאן הס"ד:

(שם) תוס' ד"ה עשר נטיעות וכו' ובפחות מיכן לא קיימי ו' כצ"ל נ"ל. נראה מלשונם דבפחות מיכן אין חורשין כלל כיון דלמיעקר קיימי ודוקא ביותר מבית סאה חורשין כדי צרכן כיון דקיימי שפיר ועיין רש"י סוכה (דף ל"ד ע"א) ד"ה עשר נטיעות ודוק וצ"ע:

(שם) ד"ה בטל וברוחות וכו' ודלג משיב הרוח ומוריד הטל אין מחזירין. משמע מדבריהם דלכתחלה אומרים בימות הגשמים משיב הרוח ומוריד הטל והגשם ולא משמע כן מדבריהם לקמן ע"ב ד"ה בימות החמה שכתבו אבל אם אמר מוריד הטל בימות הגשמים אין מחזירין משמע דלכתחלה אין אומרים מוריד הטל דא"ל דכוונתם שם שהזכיר טל במקום גשם דלא משמע דמיירי בזה אלא אח"כ שהביאו הירושלמי לחדש ד"ז לכן נ"ל דהנך ב' תיבות ומוריד הטל מיותר ודו"ק:

(שם ע"ב) רש"י ד"ה וליהדריה לטל דברכה ולימא וכו' נראה שמפרש דקאי על אליהו ומדברי הריטב"א נראה שמפרש שיהא חיוב להזכיר ומחזירין אותו ע"ש: