גנזי יוסף קסז

כאן דר"ל דכולהו דאורייתא כתבו ליישב זה דשבתון הוי אסמכתא ושם עיקר הלימוד:

(שם) דהא תניא לקמן וכו'. ר"ל דמשם מוכח שהם מדרבנן לכן גם כאן אין נראה לפרש דלחכמים הם מדאורייתא או דמנעל מדאורייתא ואם נגי' ועוד דהא תניא הוי א"ש טפי אלא שא"צ להגי' בשביל זה ובד' לבוב הוגה והא דתניא ואין נ"ל ודו"ק:

(שם) ד"ה ור"ל וכו' כדמשמע פ"ג דשבועות כצ"ל והוא (בדף כ"ב ע"ב):

(שם) פי' וחיילא עליו שבועה. כן נכון כגירסא שלפנינו והגהות ד' לבוב בזה הוא טעות נ"ל:

(דף ע"ד ע"א) תוס' ד"ה אצטריך וכו' שיש בו נוקבות וכו' וקא מבטל סמיכת שלמים למ"ד וכו' כצ"ל נ"ל:

(שם ע"ב) ת"י ד"ה מרבה את הפיגולין וכו' דלאו שיתא כתיבי וכו'. לפנינו בגמרא ליכא אלא ה' לימודים דבלא ריבוי מרבינן פיגול ונותר דענוש כרת ומה' ריבויים מרבינן טבל ונבלה וחולין ותרומה וקודש ושמא היה להם גירסא אחרת:

(דף ע"ה ע"ב) רש"י ד"ה לחם שאלו כהוגן שא"א בלא לחם ובד"ה בשר וכו' שהרי מקנה רב היה להם לכאורה אין זה דבר והפוכו אכן בחומש פירש"י בשר שאלו שלא כהוגן שהרבה בהמות היו להם ועוד שהי' אפשר להם בלא בשר ובזה הוי ממש דבר והפוכו:

(שם) גמרא וכי מלאכי השרת אוכלין לחם וכו'. נ"ל דאין כוונתו לחם ממש דודאי גם ר"ע ידע דאין מ"ה אוכלין לחם ממש אלא המן קרי ליה לחם כדכתיב הוא הלחם וכו' וס"ל לר"ע שמ"ה אוכלין המן כאשר ירד לישראל ונקרא לחם והקשה לו ר' ישמעאל והלא כבר נאמר לחם לא אכלתי וע"כ כוונתו על המן שהרי כל ישראל לא היו אוכלים אז לחם ומאי רבותיה דמשה אע"כ שמ"ה אין אוכלין רק רוחניות ולא נקרא לחם והמן כשירד לארץ נתגשם קצת ואז נקרא לחם:

(דף ע"ו ע"א) תוס' ד"ה ובעשור וכו' ונ"ל דלהכי וכו'. ולא פירשו אמאי בפ' אמור מייתי ממעלה למטה אך בעשור ואח"כ שבת שבתון ובפ' אחרי מות מייתי ממטה למעלה שבת שבתון ואח"כ והיתה לכם ונ"ל שרצה להסמיך אך בעשור ובעשור לושבת שבתון לשבת שבתון ומ"מ לא נתיישב בזה הא דלא מייתי להו כסדר דמ"מ היה ניחא טפי להביאם כסדר ועוד שהי' יכול לומר והיתה לכם שבת שבתון שבת שבתון אך בעשור ובעשור וצ"ל כתירוץ התוס':

(שם) ויש ספרים שגורסין שבת שבתון שבת שבתון אך בעשור וכו' כצ"ל נ"ל:

(שם ע"ב) ד"ה גמר וכו' דכל הנך דמרבינן מדרשא דביתי"ן וכו'. משמע שגם תמד משהחמיץ אינו ניקח בפ"ע וצ"ע:

(שם) ת"י ד"ה יליף וכו' בהכי ולשום דרש וכו' כצ"ל:

(שם) גמרא זנות ויין ותירוש. יין הוא ישן ותירוש הוא יין חדש כ"כ הרד"ק שם:

(דף ע"ז ע"א) גמרא אלא אמר ר' יצחק מהכא וכו'. לישנא דאלא מגומגם לענ"ד דהא לא הדר ביה מקרא דלעיל דלא למדנו מכאן אלא דעיף דדוד הוא מרחיצה כמ"ש רש"י ד"ה מים קרים וצ"ל דהדר ביה ממאי דבעי למימר עיף ממאי לאו מרחיצה דהוי ס"ל דא"א לפרש עיף אלא מרחיצה ועתה ס"ל דאפשר לפרש בנעילת הסנדל אלא דלמדנו ממקום אחר דעיף דדוד הוי מרחיצה וכן צ"ל לקמן גבי אלא אמר רנב"י כנלענ"ד:

(שם) ת"י ד"ה מאי לאו מנעילת הסנדל וליכא למימר מסוסיא ומרטקא וכו' כצ"ל:

(עם ע"ב) רש"י ד"ה מביאות אחרות וכו'. עיין במהרש"א ולא נתיישב לפי' הרמב"ם בביאות אחרות מבעי לי' וצ"ע:

(שם) ת"י ד"ה עובר וכו' אלא נראה לר' דהואיל וכו'. נ"ל דר"ל לכן לא גזרינן היכי דא"א להקיף ולקפוץ ובפרק אלו קשרים לא אמרינן אלא דעדיף לקפוץ או להקיף וכ"כ המ"א סי' תרי"ב ס"ק י' דכאן מיירי בא"א להקיף ובס' קרבן נתנאל פרק אלו קשרים השיג עליו וכ' לחלק בין לדבר מצוה ובין לדבר הרשות ומדברי הת"י כאן לא משמע כדבריו:

(שם) זהו כיבוסו בדבר וכו' לקנח ידיה בבגדיה וכו' כצ"ל ועיין ברא"ש:

(שם) והאי טעמא לא שייך הכא. ר"ל דלא שייך אלא היכי דמוכרח לילך וא"י להניח מלבושיו ולילך ערום משא"כ הכא אין הכרח לרחוץ גם יכול לפשוט מלבושיו ולחזור ללובשם כנ"ל:

(שם) רש"י ד"ה וימד אלף שניות והעמיקו עד ברכים. נ"ל דכאן הס"ד ואח"כ מתחיל דבור בפ"ע מכאן ואילך וכו':

(שם) ד"ה ת"ל וכו' ראויות לשוט. נ"ל דר"ל דמי שחו היינו ראויות לשוט וכתיב כי גאו המים היינו כי גאו מהיות ראויות לשוט:

(דף ע"ח ע"ב) ת"י ד"ה ואם יש וכו' לפי שהוא מיטלטל וכו' אלא השוק מטלטל הכלי כדפירש"י וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה בין לר"מ וכו' תימה וכו' לאתויי פסול דרחב וכו' כצ"ל:

(שם) וכן סנדל של עץ נמי דמגין וכו'. ר"ל ולא ס"ל לרב כריב"נ. ואי בעי רב עור דוקא וכו' ר"ל וס"ל לרב כריב"נ. אבל נראה עיקר וכו' וכסברא ראשונה שכתבו ודוקא תפור בפשתן אוסר רב לכתחלה אבל בשל עץ יכול להיות דמתיר לכתחלה:

(שם) במנעל תפור מרצועות. נ"ל דר"ל דהרצועות אינם של עור:

(שם) ד"ה בין לר"מ וכו' פירש"י וכו' כי אתא רבא לפלוגי וכו' הוא דשרי ואיהו מיקרי וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה כל מידי וכו' דאמר ר"י וכו'. לא ידעתי הוסיפו על הגמרא שהביא מדאביי וצ"ע:

(דף ע"ט ע"א) תוס' ד"ה כותבת וכו' דאי אפשר לצמצם וכו'. הקשה מהרש"א דהא בפירוש אמרינן בגמרא דשתי כותבות בלא גרעינין הוי פחות מכותבת בגרעינתה ע"ש ולענ"ד נראה ליישב דלר' ירמי' ולרב פפא אמרינן כן אבל לרבא ולרב זביד לא פסיקא לומר כן ע"כ לא כתבו כן בפשיטות:

(שם) ת"י ד"ה כותבת וכו' וא"ת אמאי לא בעי וכו'. מדבריהם נ' דאכותבת מיבעי לן אי לחה או יבשה ולא מצאתי בגמרא איבעי זו אלא על כשעורה:

(שם) משמע לחה ויבשה וגרוגרת וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה פחות מכביצה וכו' וכן לר' צדוק דהכא במסקנא ובסוכה. תיבת במסקנא אינו מובן ואפשר דצ"ל ובמסקנא בסוכה ור"ל דמסקינן שם דכביצה משום נט"י וברכה הוא ע"ש:

, (שם) וגם בטעים דקידוש וכו'. לא הבינותי דשם מלא לוגמיו בעינן כדאיתא בפסחים (דף ק"ז ע"א) ועיין בתוס' סוכה (דף כ"ו ע"ב):

(שם ע"ב) ד"ה הא כביצה וכו' ניחא ליה לשנויי בלא הכי כצ"ל:

(שם) ד"ה מיני תרגומא נמי פירי נינהו אבל העיקר וכו'. נ"ל דר"ל דאע"ג דדחי מיני תרגומא היינו פירות שלח תסייע לרבא אבל לפי האמת דקיי"ל פירי לא בעי כה ע"כ מיני תרגומא לאו פירי נינהו והגהות ד' לבוב אין נראה לענ"ד: