גנזי יוסף קד

גם לר"ח זריקה קילא בזה דמודה בזורק לשם ערלים דכשר כמ"ש התוס' לעיל אלא דלר"ח מ"מ זריקה חמירא משום דלא מקבע פיגול אלא בזריקה ועדיף לי' חומרא זו מקולא דאין מחשבת אוכלין בזריקה אבל לרבה באמת זריקה קילא מה"ט ודו"ק:

(שם) ד"ה כתב וכו' לשתוק מכל וכו'. כ' מהרש"א אבל קרא דזאת אצטריך וכו' ע"ש. אין זה סותר מ"ש התוס' דלא הוה ידעינן זאת למאי אתי דמהרש"א מיירי אי לא הוי דרשינן מכל כל דהו והתוס' מיירי אי דרשינן מכל כל דהו ודו"ק:

(דף ס"ב ע"א) רש"י ד"ה בהאי קרא וכו'. מהכא נפיק בכל הקרבנות וכו'. ר"ל דהיינו שינוי בעלים כמ"ש התוס' (דף ס"א ע"א) ד"ה ואיתקוש ע"ש:

(שם) תוס' ד"ה כי לית לי' וכו' תימה וכו'. עיין במהרש"א ולא הבינותי דא"כ הא דגלי קרא דמחשבת שלא למנוייו לא פסלה בערלים היכי משכחת לה דלעולם יפסול משום מחשבת ערלים ודו"ק:

(שם ע"ב) רש"י ד"ה שעברה שנתו שנולד אשתקד קודם ר"ח ניסן וכו'. הוא לאו דוקא דה"ה קודם ערב פסח:

(שם) תוס' ד"ה פסולו בגופו וכו' ושינוי בעלים נמי וכו' ולהכי לא קחשיב לי' לעיל. נ"ל דר"ל (בדף ס"א ע"א) דחשיב מה בין שינוי קודש לשינוי בעלים ולא חשיב דשינוי בעלים אפשר לברר איסורו. הקשה מהרש"א דא"כ לא נילף למנוייו ושלא למנוייו מלאוכליו ושלא לאוכליו ע"ש ולא הבינותי אמאי נימא למנוייו ושלא למנוייו א"א לברר איסורו לשני הפירושים שכ' רש"י דהא ג"כ אפשר לברר חלק מנוייו לבד וחלק שלא למנוייו לבד וגם יכולין להאכילו כולו למנוייו ויתברר שמחשבתו בטלה למפרע והנלענ"ד בפירוש דברי התוס' דשינוי בעלים דמיירי בה לעיל דהיינו ששחטו שלא לשם בעליו לבד ולא למנוייו ושלא למנוייו לא שייך לברר וכן שלא לאוכליו לבד הוי א"א לברר איסורו אבל למנוייו ושלא למנוייו הוי כמו לאוכליו ושלא לאוכליו ואפשר לברר איסורו אלא דלעיל לא מיירי בכה"ג ולהכי לא חשוב אפשר לברר איסורו וממילא נתיישבה קו' מהרש"א ודו"ק:

(שם) ד"ה ערלים וכו' וא"ת אדרבה וכו'. עיין במהרש"א עד דבאומר נמי וכו'. ולא ידעתי מנ"ל דבאומר נמי לאלו הוי כמפגל בחצי מתיר דאפשר דאפילו לקושייתם דוקא כשאומר למולים ולערלים הוי כאומר חצי שחיטה למולים וחצי לערלים אבל באומר לאלו פתיכי מולים וערלים ולא הוי בחצי מתיר וצ"ע:

(שם) כדמוכח בפ"ב דזבחים וכו'. עיין במהרש"א עד וב"ק וכו' א"ל וכו' כצ"ל. וע"ש עוד עד משא"כ השתא וכו' כמ"ש התוס' (דף ס"ג ע"א) ד"ה וסימן שני והיינו למסקנא אע"ג דאכתי לא ידע זה כוונת התוס' להוכיח גם למסקנא ודו"ק:

(דף ס"ג ע"א) גמרא אמר רבה וכו'. עיין במהרש"א עד וכי רבא יתרץ לאביי וכו' כצ"ל:

(דף ס"ד ע"א) רש"י ד"ה בעמודין וכו' ומפשיטין וקבועין בעזרה וכו' נ"ל שהכל דבור א':

(שם) תוס' ד"ה קראו וכו' ואומר ר"י וכו'. ר"ל והל"ל דבשעת שחיטה הוי שלא בשעת הקרבה:

(שם ע"ב) גמרא ת"ר כל הבזיכין וכו'. וצ"ל דמה שאמרו במשנה שמא יניחום ויקרוש הדם האי טעמא שייך בכל הקרבנות ולא בפסח לחוד וכן מ"ש רש"י שם ד"ה שמא יניחום מחמת שהן מרובין שייך ג"כ בכל הקרבנות אלא דק"ל דמשמע דלולי טעמא דשמא יניחום היו להם שולים וא"כ למה לי טעם בבזיכין של לה"פ שלא יפרוס הלחם הא בלא טעמא הי' להם שולים וצ"ל דלולי טעמא שלא יפרוס הלחם לא היו מחלקין בין בזיכין לבזיכין ומ"מ נראה דבשאר קרבנות ג"כ שייך שלא ישפך הדם דאל"כ היו יכולין לעשותן דומיא דשל לה"פ ואפשר דמ"מ בזיכין של דם היו שוין ודו"ק:

שם) רש"י ד"ה שמעת מינה הולכה וכו' פ"ק דחגיגה נ"ל דכאן הס"ד ואח"כ מתחיל דבור בפ"ע וקאי על ואלא מאי קמ"ל:

(שם) ד"ה מאן תנא וכו' בפרק בית שמאי. נ"ל דכאן הס"ד ואח"כ הוא ענין בפ"ע ללמדנו דהא דאמר בזריקה לא (אתי לאפוקי מתנה באצבע דזה ליתא לכ"ע אלא בחטאת בלבד וכו' ע"י זריקה מן הכלי כצ"ל. ור"ל לתנא דידן ולר' ישמעאל שפיכה:

(דף ס"ה ע"א) תוס' ד"ה המכבד וכו' מתכוין להשוות גומות אע"פ וכו'. הקשה בגליון הש"ס דאם הוא מתכוין לשיווי א"כ צריך שיהי' כן וכו' ע"ש ולענד"נ כוונת התוס' דסתם מכבד ומרבץ מתכוין להשוות גומות ודרך הרוצה להשוות גומות עושה ע"י כיבוד וריבוץ והאיש הזה א"צ להשוות גומות הוי כמו כיבוי שדרך הרוצה לעשות פחמין שעושה ע"י כיבוי והאיש הזה א"צ לפחמין הוי משאצ"ל ועיין במ"א סי' רע"ח ודו"ק:

(שם ע"ב) גמרא דמסגי אאיצטבי. נ"ל דמ"מ צריך לתירוץ דלעיל בהולכת עצים למערכה דאז הלכו עד ארכובותיהם בדם:

פרק ו. (שם) רש"י ד"ה הרכבתו וכו' דקיי"ל חי נושא א"ע וכו' עיין תוספות יו"ט כאן ולעיל פ"ד מ"ג דהיינו כבן בתירא ואנן קיי"ל דדוקא אדם נושא א"ע אבל לא ידעתי אמאי לא כ' רש"י משום דירושלים היא כרמלית ומיירי כשלא נפרצו פרצות ויהי' כר"ע וצ"ע:

(דף ס"ו ע"א) תוס' ד"ה מה מועדו וכו' הא אצטריך מועדו דתמיד משום טומאה ודפסח וכו'. הוא לאו דוקא דמשום כל לימוד בפ"ע צריך תרי מועדו וכמ"ש מהר"ם והתוס' נקטו רק הלמדין ולא המלמדים. שוב ראיתי דכוונת התוס' דאפילו הוי ילפינן שפיר פסח מתמיד לשבת במ"מ מ"מ צריך מועדו בפסח לילף שאר קרבנות צבור מפסח לטומאה וכן אפילו הוי ילפינן תמיד מפסח לטומאה במ"מ מ"מ צריך מועדו בתמיד לילף שאר קרבנות צבור מתמיד לשבת ולא היו צריכין לצריכותא אלא דשאר קרבנות צבור א"י ללמוד מפסח ותמיד במ"מ. ועיין במהרש"א ומשמע דכוונתו דאימא דהצריכותא קאי על התנא אמאי יליף בג"ש פסח מתמיד לשבת ותמיד מפסח לטומאה ובאמת אינו קושיא כ"כ שהרי בדברי התנא אינו מפורש דבג"ש יליף ואם נוכל למילף במ"מ נימא דבאמת יליף במ"מ אכן מהר"ם הקשה דלמא צריך צריכותא אקרא דלא לכתוב אלא טומאה בפסח ונילף תמיד מיניה במ"מ או דלכתוב שבת בתמיד ונילף פסח מיניה במ"מ ומתרץ שפיר דכשיעשה חד צריכותא ממילא צריך בשניהם מועדו ודו"ק:

(שם) במנחות דריש שתי הלחם וכו'. נ"ל שהוא ט"ס וצ"ל עומר ע"ש בגמרא. ומ"ש בג"ש דמועדו וכו' היינו אחר דמסיק שם ע"ב ובפרק כיצד צולין דוידבר משה את מועדי ד' מיירי בעומר ושתי הלחם ע"ש ודו"ק:

(שם) ד"ה מה לתמיד וכו' ותימה וכו'. עיין במהרש"א עד וק"ק וכו'. נ"ל דממוסף שבת לא קשה לו דפשיטא דליכא למילף מיניה דהא חובת שבת הוא ולא הקשה אלא מחובות דבלא שבת ג"כ נתחייב וכשאקלע בשבת דחו שבת וכה"ג כ' מהרש"א לקמן (דף פ"ג ע"ב) בתוס' ד"פ ולא עולת ע"ש ודו"ק:

(שם ע"ב) ד"ה הנח וכו' וא"ת וכו' עיין במהרש"א אמאי לא ניחא להו כפירש"י ולענ"ד לפי